"אני קצת חוששת, כי שמעתי שנצטרך להשתתף חלקית בעלויות. אני ממש לא יודעת כמה ואיך", במלון בבת ים עם המפונים - מאת: צביה טולדנו

לאחר שנפתחו חלק מבתי הספר, במיוחד של החינוך המיוחד, פורסמה הודעה שעיריית בת-ים מארחת מפונים מקריית שמונה, אופקים ושדרות. ידוע לי שמצב המפונים מאוד מורכב, יש כאלו שחרב עליהם עולמם וביתם ניזוק כמו בשדרות ובאופקים ויש כאלו שפיקוד העורף ביחד עם הצבא בקשו מהתושבים, למען ביטחונם, לעזוב את הבית. לאחרונים הייתה שהות לארוז דברים חיוניים, כאשר התושבים מאופקים ושדרות לקחו בקושי תיק קטן.

מרקם האנשים שמגיע למקום המפלט מאוד מורכב, משפחות שלמות, זקנים בודדים וחולים, והרבה ילדים. מערך הפיסגה בעיר, הנותן שעורי הדרכה למורים במהלך השנה, לקח על עצמו, בתמיכת העיריה, להקים במלון מעין בית ספר, שיתן מענה לתלמידים לכמה שעות. מייד נעשה מיון ראשוני לפי כיתות ולפי גילאים, נבנתה מעין מערכת שעות, והצוות גילה שהצורך לתת מענה חברתי ונפשי לילדים שחוו דברים קשים, הוא גדול יותר.

הגענו למלון, ארבע מתנדבות של "ידיד לחינוך" - תמי ורסנו, שרה קנזין, שרה לדר ומרי סיני. המקום המה. נגשנו לעמדת הרישום, והסתבר שרוב אלה שהיו בלובי היו מתנדבים. הצגנו את עצמנו והתבקשנו לערוך פינות לימוד עבור התלמידים שיכוונו אלינו באמצעות המורות. קבלנו שלטים להעמיד על כל שולחן "כיתות א' ב'", "כיתות ג' ד'" וכו'. לכאורה נראה מאוד מאורגן, אבל הזמן חולף ואין תלמידים. המדריכה התנצלה, ואז הגיעו בחורים צעירים, שקיימו מעין תחרויות ספורט.

 "אז מה עלינו לעשות?" , שאלנו. "תסתובבו ותנסו ליצור קשר עם זקנים, אמהות ותינוקות. הם כל כך צמאים לזה. ניתקו אותם מכל מה שהכירו". לידי הסתובבה אישה עם תינוק על הידיים. נגשתי אליה: "שלום, אוכל אולי לעזור לך? תני לי את הילד ולכי לשתות קפה. אולי תרצי לצאת לשאוף אויר, אנחנו קרובים לים". לא האמנתי, היא העבירה לי את התינוק, מתחה אברים ו"נעלמה". מצאתי כיסא פנוי ליד אישה עם תינוק בעגלה. התיישבתי לידה ופתחתי בשיחה.  "אני משדרות", היא אומרת. "יש לי שלושה ילדים, אחד כרגע בקומה העליונה לומד, הבת שלי בת 5 מסתובבת ולא מוצאת את עצמה, ואני עם תינוק". "תקראי לבת שלך, אני אעסיק אותה". הגעתי עם ערכה של חוברות, טושים, מדבקות וקצת משחקים. הילדה בחרה במשחק איקס עיגול, ישבה מולי על הריצפה. על ברכי היה התינוק שלמרבה הפלא מצא חבר, והתחיל לקשקש עם התינוק שבעגלה. נוצרה אינטראקציה מאוד יפה בין שני התינוקות. מאוחר יותר סיפרה לי האם על התנאים בהם הם נמצאים. "אין לי טענות. שלוש ארוחות ביום – די סבירות, ארוחת הצהרים חמה בחמגשית, מחליפים לנו מגבות פעם ביומיים, וכלי מיטה פעם בשבוע. ברחתי משדרות בלי לקחת כלום. יש פה המון המון בגדים שאנשים תורמים. להודות על האמת, הכל מקופל ונקי. אני קצת חוששת, כי שמעתי שנצטרך להשתתף חלקית בעלויות. אני ממש לא יודעת כמה ואיך. בעלי לא גוייס, הוא עובד בבאר שבע ומגיע בערב".
הבנתי שהתעוררה בעיה שלא חשבו עליה, כביסה! איך לכבס את הבגדים המעטים שיש על המפונים? כנראה יגיעו תרומות של מכונות כביסה וייבוש עם עלות סמלית של הפעלה.

הערה:
ממש לפני פרסום הכתבה, נודע לנו כי נמצא פתרון ביניים זמני לבעיית הכביסה. המפונים יכולים עכשיו לשים את בגדיהם בתוך שקים עם שמם ומספר החדר. מתנדבים באים ולוקחים את השקים לביתם ומחזירים את הבגדים הנקיים.