הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

עוטף ישראל, מאת: שרה ברנשטיין

"לקרוא שם" לאדם או יישוב, זה לסמן נתיב, מסלול מיוחד, להעניק אותו על פי הציפייה ממנו.

שורשי אופיו טמונים בשמו, ואפילו גורלו המיוחד. וכשאני מביטה בשמות יישובי "עוטף עזה",

שלצערי אכן עטפו את עזה במקום את "עוטף ישראל", אני נעצבת ובוכייה על כי "באופקים" הושחר האופק. ו"בעלומים" ו"רעים" נגדעו חיי צעירים בחבורות שנעלמו מהרדאר על ידי התופת.

"נתיב העשרה" הפך לנתיב העשרות, ו"בארי" שהייתה באר מים חיים, הפכה לגיא ההריגה ולגיהינום עלי אדמות.

ו"המפלסים"? הם התמהמהו, אין מפלס ואין מושיע. כמה נכספנו לך, ארצנו. ו"כיסופים" (נו)הפכו עתה לגעגוע, געגוע למשפחות הנרצחים ולילדים החטופים.

"כרם שלום" נטענו ,אבל הם רצו מלחמה. "ניר עוז" "וניר עם" נותרו ללא עוזי שיגן על עמם,

ועוז רוחם לא עמד להם, כי נותרו לבדם מול רוצח אכזר שתעתע בנו, והחל כטפטוף שהפך לנחשול

שכילה כל חלקה טובה, ולא נותר להם סעד ואף לא זיק(ים) של תקווה.

מתפללת אני, כי "שדרות" של ארזים יינטעו לאורך הדרום בואכה כוכב השכונה החדשה "נובה",

לזכר אותה התפרצות, בה לא הייתה מספיק בהירות, כדי שטובי בנינו יוכלו לראות את הסכנה המתקרבת בעין מפוכחת, לפני שיאדים וישרוף את כולם.

נכון, העבר מצמית והלב נשבר והמילים "להיות עם חופשי בארצנו" מקבלות מימד חדש.

אני מאמינה כי הדרך הכי טובה לחזות את העתיד, היא להמציאו. אז נפעל בהווה באחדות ובנחישות.

לא נשכח את העבר, ונתכנן טוב יותר את העתיד. מהמשבר תגיע צמיחה.

עם ישראל חי.

"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", ואימרו אמן!