הכול בסדר? - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

"לא צריך שום דבר, הכול בסדר. רק אין ממ"ד, וכל הנכדים מגוייסים, חלק בעזה. אני דואגת כל הזמן. אבל אנחנו בסדר." כך עונה לי תושבת העיר, שאני מתקשרת לשאול לשלומה. עושים טלפונים לכל הגימלאים בקריית אונו. יוזמה של המחלקה לרווחת הגימלאי באגף הרווחה.

"תודה, תודה, תודה" אומרת תושבת אחרת. "זה כל כך חשוב שאתם מתקשרים. אני מעל 90, בבית עם מטפלת. הכל בסדר... לפעמים אף אחד לא נכנס יום שלם. הילדים רחוקים... תודה, תודה".

הגברים שאני מתקשרת אליהם מעוניינים לקצר: הכול בסדר אצלינו (כוללים בתשובה את בת הזוג), תודה רבה.
רוב הנשים מעוניינות להמשיך עוד קצת את השיחה. "אני בת 83, בעבר הייתי אשת טיפול. בקליניקה שלי תליתי שלט: 'מה שאתה לוקח לעצמך, נעלם מייד. מה שאתה נותן לזולת, נשאר לעד' - זה המוטו שלי בחיים", כך מספרת לי אחת התושבות. "אני גרה בקומה רביעית, ואין לי ממ"ד, הנכד אמר לי איפה כדאי לי להיות בזמן אזעקה. הילדים רצו שאגור אצלם בימים האלה, אבל אני אוהבת להיות בבית עם הספרים שלי. יש לי בקשה, אם המצב הזה יימשך, תוכלי להתקשר שוב?" בטח, אני אתקשר שוב.

"שלומי לא כל כך טוב, עונה מישהי אחרת. הכול בסדר, אבל בערב כשיש אזעקות, אני מאד חרדה. כשאני יוצאת לחדר המדרגות, זה כבר בסדר, כי אני פוגשת שכנים." את לבד בבית? אני שואלת, ומייד מוסיפה, שגם כשיש עוד מישהו בבית האזעקות מפחידות. "אני גרה לבד. יש לי ילדים ונכדים. כולם עסוקים או במילואים". אנחנו חושבות ביחד, שאולי מתנדבות שיבואו להיות איתה בשעות הערב, יכולות לפתור את הבעיה. אני מעבירה את הבקשה, ומתחילה לחשוב, שאולי "הכול בסדר" החדש הוא בעצם לא ממש בסדר.

"אבא שלי במצב דמנטי, יש לו מטפלת זרה. אמא שלי צלולה, אך לא שומעת היטב ומאד חרדה. כמעט כל הנכדים שלהם מגוייסים. אמא מאד דואגת", כך מספרת ביתה של האישה, שאליה הביא אותי מספר הטלפון שקיבלתי. "אני עצמי גרה במושב בדרום", אומרת הבת, "קרוב מאד לעוטף, אבל מחוץ לו, אז לא פינו אותנו. הבנים במילואים. תנסי לדבר עם אמא." האם עונה לי, ומייד מעבירה את השיחה לבת אחרת. "תראי מה היא רוצה, אני לא שומעת כלום". ושוב, "הכול בסדר, קשה. לא, לא צריך שום דבר. חבל שאין ממ"ד. תודה רבה שאתם מתקשרים. זה מאד יפה. תבורכו."

"חשוב להיות עסוקים" אני אומרת לתושבת הבאה במהלך השיחה המתפתחת בינינו. בן הזקונים שלה במילואים. "אנחנו לא כל כך עסוקים", היא אומרת באנחה, "מחכים בסבלנות מדומה שהכול יסתיים".