הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


עוד דרך להתמודדות עם המצב – משה ופלורה כהן מבאר יעקב מארחים בביתם את החוג לציור ואת חוג הפילאטיס, מאת: אילנה סולומון
מילות השיר "לי ולך" פרי עטו של דידי מנוסי (אותו שרו אריק איינשטיין וגאולה נוני) התנגנו באוזני, כשפגשתי בפלורה ובמשה כהן, בני הזוג המתנדבים במסגרת "ידיד לחינוך" בבאר יעקב.
"את חושבת שנוכל לקיים את החוג לציור שלנו, כשתופי המלחמה רועמים?" שאל אותי משה.
אמרתי לו, שהמקום בו קיימנו את החוג חשוף לפגיעות האויב, וכשאין מרחב מוגן, זה יכול להיות מסוכן.
"אם כך", תהה, "האם ניתן לקיים את החוג בבית, אולי בביתי?"
הבטתי באיש העומד מולי במיטב שנותיו, ומבקש לצייר עם חבריו בתקופת המלחמה הקשה הזו. והוא ממשיך: "חשוב לי, שיהיה טוב לכל חברי קבוצת המציירים. אני יודע, שכך יהיה טוב גם לי. אני מצייר בביתי, אך לצייר בחברותא זו חוויה מרנינה, שכולנו זקוקים לה דווקא עכשיו, כאוויר לנשימה".
סייעתי למשה לארגן את חברי הקבוצה לקראת המפגש הצפוי בביתו. כל כך חששנו שמא האזעקות ירפו את ידי הציירים החובבים. משה התכונן לבוא החברים, והכין את המקום בצורה מאירת פנים לבאים. כשמדריך הקבוצה, הפסל והצייר משה דבש, התקשר לביתי וביקש להצטרף ולהדריך בהתנדבות, חשתי נרגשת מרוח ההתנדבות הפועמת בכל חלקה טובה.
כל הקרואים הגיעו בשעה היעודה, ומשה התהלך ביניהם כחתן בחופתו. התקרובת שהכין מבעוד מועד, החיוך הרחב שלו ושל פלורה רעייתו, העניקו לנו תחושה של יצירת דבר חדש בתקופה כה קודרת. ציירנו בביתו ציורים ברוח התקופה, אכלנו יחדיו וחשנו שנוצרו בינינו קשרים חדשים שמקורם בהכרת חיי האחר.
כשפניתי למשה בשאלה, במה, המפגשים בבתים כל כך מיטיבים עימנו, השיב לי בחיוכו העדין: "כך אנו מצליחים לשוחח, להקשיב ולראות את האדם בתוך המקום אותו עיצב כפי שרצה. הבית הוא בבואה לאדם, לאישיותו ולשאיפותיו. לפני שהחברים נפגשו בביתי, לא הכרתי אותם כלל. לא ידעתי שבקבוצה קיימים אנשים שגרים לידי. היום אני מכיר את כולם וחש שנוצרה כאן קבוצה נפלאה."
בינתיים הופיעה בחדר פלורה זוגתו של משה, וביקשה להראות לי את המרתף הגדול שבביתם. ירדתי עימה לראות את המרתף, והיא שאלה: "אולי נוכל לקיים כאן את שיעורי הפילאטיס, שפסקו מאז היום שלאחר שמחת תורה?"
ישבתי עימה וחשבתי ביני לביני, האם האנשים ירצו להגיע בעת המלחמה לשיעורי פילאטיס במרתף של פלורה? אולי יחששו לצאת מביתם המוגן, ומהריתוק למהדורות החדשות, הרוקמות להן במוחותינו אריגים משונים של מוראות ופחדים יומיים?
להפתעתי, קבוצת הפילאטיס נענתה לקריאה, והופיעה במלוא עוצמתה במרתפה של פלורה, כששירלי המדריכה שינסה מותניים, באה בחיוכה הרחב והביאה באמתחתה תרגילי נשימה, המשחררים ממתח, ותרגילי תנועה, המתווים לגופנו דרך חדשה להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה.
פלורה, שאלתי, "איך ולמה החלטת לקיים גם את מפגש שעורי הפילאטיס בביתך?" ופלורה ענתה: "פשוט מאד, כשהתקיים בביתנו שיעור ציור, חשבתי לי, שהמרתף הגדול בביתנו מתאים בדיוק לפילאטיס".
"התחושה שלנו נהדרת, תחושה של עשייה למען החבורה, אותה לא ראיתי מאז תחילת המלחמה. "חשוב לי שניפגש הלאה, כי המפגשים עוזרים לנו מבחינה גופנית בפרט ומבחינה נפשית בכלל. השיחה בין המשתתפים היא אינטימית, והבית הוא מרחב מוגן לעומת המרחב הציבורי המנוכר."
הבטתי בשניים המהלכים יחד בדרך הנתינה, והבנתי שבכוחות משותפים נצליח להגיע לחוף מבטחים.