הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


אוקטובר 73, חמישים שנה ועוד יום אחרי - מאת: זאביק שני
במשך כל שנות נערותי, יום כיפור היה יום בעל משמעות דתית. הכל השתנה באחת באותו יום כיפור של השישה באוקטובר 73. אז כבר הייתי איש צבא קבע. מאז, יום כיפור הפך עבורי מיום בעל משמעות דתית, ליום בעל משמעות לאומית, שהיה מוקדש לקריאת סיפורים ותחקירי-קרבות. במהלך השנים קראתי מעט מתחקירי הצבא על אותה מלחמה, וכל פעם מחדש, הלב מתפוצץ על אותו מחדל.
שנים רבות הייתי בשרות קבע (24 שנים). יותר שנים שירתתי במילואים, וראיתי במו עיני כיצד יושמו הלקחים (הקשורים לפעילות בתחומים בהם עסקתי).
השישה באוקטובר השנה היה מרוחק שבוע וחצי מיום הכיפורים, אבל חמישים שנה מאותה מלחמה ארורה. אחד המאמרים שהתפרסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" באותו סוף השבוע (5/10/2023) היה של מי שהיה לימים ראש אמ"ן, האלוף זאבי פרקש, שכותרתו היתה "ההונאה המצרית והעיוורון הישראלי". המאמר התמציתי סוקר אחת לאחת את תרגילי ההונאה של המצרים ואת העיוורון מצידנו. וכך כתב פרקש בסיום המאמר:
"היוהרה הישראלית, הזלזול באוייב והאמונה ביכולות במודיעיניות והמבצעיות תרמו להצלחתו של מהלך ההונאה המצרי. רק אם נחקור את הכשלים שלנו נוכל להפיק לקחים. ואת הלקחים צריך לתרגל, להטמיע, להעביר מדור לדור, ממפקד למפקד וממנהיג למנהיג. זה חייב להיות חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו. אחרת נופתע שוב וניתפס לא מוכנים (ההדגשה שלי)".
ואז הגיע יום המחרת, ה-7 באוקטובר שעה שש וחצי....שבאחת החזיר אותנו חמישים שנה אחורנית. מתברר שמאמרו של פרקש היה נבואה קודרת וכואבת. כנראה שלא למדנו את כל הלקחים ולא יישמנו את כל מה שנדרש היה ליישם.
ממה שידוע לנו היום על המהלכים שקדמו למעשי הטבח של החמאס, ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין ההונאה המצרית לבין ההונאה החמאסית, ובין העוורון הישראלי של 73 לזה של 23. דמיון מצמרר נוסף הוא הקריאות הנואשות בקשר של חיילי המעוזים לקריאות המצוקה והבקשה לעזרה של אנשי "עוטף ישראל" מתוך הממ"דים.
אנחנו עדיין במלחמה. איני רוצה להידרש לשאלה "האם זו העת לשאול?" ולהביע את דעתי, אבל שאלות תהיינה והן תהיינה נוקבות יותר מאלו שעלו בוועדת אגרנט.
מפקדי לשעבר, בני פלד ז"ל אמר פעם בביקורת על אופן התנהלות הדברים במדינתנו כי "בארץ ישראל קמה לה, הקהילה היהודית בפלשתינה. אנחנו לא מתנהגים כמדינה אלא כשטייטל".
בימים אלה הוכחנו שוב שבשעות קשות אנו יודעים להתאחד ולנהוג כעם אחד. הגיע הזמן שנדע לנהוג כמדינה שהחוזה שלה עם אזרחיה מחייב!