אנחנו הילדים של שנת 56... - מאת: ירמי לז'ה

רבים מאיתנו זוכרים בוודאי את שירה של להקת "גשר הירקון", "סימן שאתה צעיר", ואת שורת המחץ "...עוד לא קראו לך להג"א". ובכן, בימי אוקטובר מתוחים אלו, אני נזכר באוקטובר אחר, אוקטובר 1956 שבו פרצה מלחמה אחרת, מלחמת סיני בפי העם, או "מבצע קדש" לפי צה"ל, ואני ילד בן 10 מפוחד עד אימה. טוב, מי ידע שעוד אחווה שלוש מלחמות נוספות!

מלחמת סיני פרצה בגבול הדרום בין מצרים וישראל,  וכל גבר שאיננו כשיר ללחימה או שהיה מעל גיל גיוס, התנדב או גוייס להגנה האזרחית – הג"א. וכך הסתובבו להם אבותינו וסבינו ברחובות העיר בבגדי חקי, כובע ברט ירוק לראשם, נושאים את סמל הג"א בגאון. קריאותיהם ושריקות המשרוקית שנשאו עימם נשמעו היטב בכל בית: "לכבות את האור בקומה שלישית..." הרעידו את דממת הליל ואת נפשי הצעירה.
הייתה פקודה גורפת מטעם הצבא אל האזרחים לצבוע את פנסי המכוניות בכחול, ולכסות את חלונות הבית בשמיכה עבה. המטרה הייתה ליצור האפלה על מנת שמטוסי אויב לא יבחינו בעיר המוארת.
אבי, שהיה מבוגר מידי להסתערות על אויב מתוך זחל"מ, או צניחה במעבר המיתלה, גוייס גם הוא להג"א.

וכך, עם רדת הערב היה חובש לראשו בגאווה את כובע הברט הירוק, תוחב את משרוקית הברזל לכיס חולצת החאקי ויוצא אל חשכת הליל. ואנחנו, השלושה, אימי, אחותי ואני הקטן שבהם, יושבים סביב תנור חימום, רועדים מקור ומפחד, ושואלים לראשונה: "מה יהיה?"