הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

צרות בצרורות. מתנדבות בקרב משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים במלחמה - מאת: צביה טולדנו

שבעה מתנדבים נענו למשימה מאתגרת אליה נקראו על ידי מחלקת הרווחה שבעירם - עזרה למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים בבתיהם. את הפעילות מובילים שניים מהמתנדבים צביה טולדנו ומירון קורנר.

כותבת צביה טולדנו

עם פרוץ המלחמה נסגרו בתי הספר. לתלמידי החינוך המיוחד ולמשפחותיהם, הבעייה שנוצרה, קשה במיוחד. מסגרת ביה"ס עבורם היא מענה לחיי חברה. השהייה במקום נותנת להם מענה לצורכיהם, ובמיוחד למשפחות שילדיהן נמצאים במסגרת עד לשעה 16:00.

המצוקה והקריאה לעזרה באה ממשפחות אלה. הם פנו לרווחה ולעירייה, וזו הפעילה את מערך המתנדבים. רכזת "ידיד לחינוך" בעיר, פנתה לכלל המתנדבים. אני, שבעברי התעסקתי עם אוכלוסיות חריגות, הרמתי את הכפפה.
אילנית מהעירייה התקשרה אלי: "יש לנו בעיר מקרה מאוד מאוד חריג.
אמא חד הורית לתאומים אוטיסטיים בני חמש זקוקה לעזרה. בנוסף להתמודדות שלה עם הילדים, התבשרה כי אחיה היה בין הרוגי מסיבת הטבע ב"רעים".
מייד השבתי בחיוב. התקשרתי לאם לקבל מידע ראשוני על רמת התפקוד של הילדים, כדי לדעת מה להביא איתי. "הילדים במצב נמוך עד בינוני, אינם מדברים, ואינם משתפים פעולה. הילדה מקבלת פעמיים עד שלוש פעמים ביום התקף אפילפסיה, אבל הם מבינים כל מה שאומרים להם".
חשבתי לעצמי: "אל תהיי גיבורה, תנסי לגייס עוד מתנדבת, ככה תהיו שתיים". מרי המקסימה שמתנדבת ביחד איתי בבי"ס נענתה מייד בחיוב.

למחרת הגענו בתשע בבוקר. מחוץ לבית הוקם אוהל אבלים. האם פתחה לנו את הדלת. הילדים היו מכורבלים מתחת לשמיכות. "ילדים, בוקר טוב – תראו מי בא אליכם". האם התיישבה מולנו. "אני אם חד-הורית. הילדים נולדו מתרומת זרע, ותודה לבורא עולם שזיכני בשני ילדים כאלה טהורים. הבית לרשותכן, יש המון צעצועים. כל הדברים המסוכנים נעולים. אני יורדת לאוהל האבלים, מגיעים המון אנשים".
מרי ואני רואות שני ילדים מאוד מאוד יפים, מנומנמים ומסרבים לצאת מתחת לשמיכה. אני שואלת את האם, מה הם אוכלים בבוקר? "הא, שכחתי. תנו לכל ילד חפיסת במבה ומים. הילדה שותה מבקבוק והילד שותה מכוס". היא עלתה על כסא ומעל המקרר הורידה שתי שקיות במבה מתוך שק ענק, וזרקה שקית לעבר כל ילד. הילד ירד מהמיטה, קרע את השקית, פיזר הכל על הריצפה והחל לאכול. הילדה התיישבה על אדן החלון המסורג ושם אכלה.
שני הילדים היו עם טיטול של ללילה, האם החליפה לילד, זרקה לעברנו מכנסיים לילדה ואמרה "כפרות – רק תורידו לה את הטיטול". לא היה פשוט. היא ברחה מחדר לחדר.
הבאנו אתנו צעצועים, ספרים, מדבקות, קשים לבועות סבון וכלום לא עניין אותם. ניסיתי לספר לילד סיפור: "איפה פינוקי" - ספר עם חלונות ודלתות נפתחים כשמאחורי כל דלת מסתתר מישהו. הילד חטף את הספר, קרע את כל הדפים קרע את הכריכה וזרק לכל עבר.
מרי המקסימה אומרת לי: "צביה תשאירי כל אחד בפוזיציה שהוא בחר, אני לפחות אשטוף את הכלים שבכיור (מלא מלא) וככה אעזור מעט לפחות לאמא".
היינו שם 3 שעות. ישבנו איתם על הרצפה, נשכבנו לידם, ניסינו לדגדג אותם, השמענו מהטלפונים מוסיקה, אבל כלום לא עזר.

זה היה מתסכל, הרגשנו שאנחנו לא תורמות כלום, ואז  קבלנו שם של משפחה נוספת עם שני ילדים אוטיסטים בן 10 ובת 8.
התקשרתי לאם. "הילדים שניהם מתקשרים ומדברים. הכל סלקטיבי - הם מחליטים מתי לשתף פעולה".
מרי ואני הגענו בשעות הצהרים. הילדה התנדנדה בנדנדה שהותקנה מהתקרה ממש בסלון, והאם הציגה אותה בשמה, ואז הילדה ברחה מהחדר. רצנו אחריה לחדר האחר ושם ישב הילד  עם טאבלט. "אני עסוק, תצאו מכאן" ואז טרק את הדלת.
מחשבה מנקרת עברה בראשי: "אלוהים, אישה על כך צעירה בת 35 יולדת בן, וכעבור שנתיים בת ושניהם בעלי לקויות".
האם כל כולה למען הילדים - על כל קירות הבית ציורים עם כתובית "אני עצוב", "אני כועס", "אני רעב". שאלתי את האם: הרי הילדים מדברים, למה את מתקשרת אתם דרך כתוביות? והיא ענתה לי: "זו דרך לתקשר, כאשר הם "ננעלים". הבן מבין יותר וגם למד לקרוא ולכתוב, הבת היא על תקן של "אוטיזם + פיגור".
הבן היה כל הזמן עם טאבלט. נגשתי אליו: "תשתף אותי, מה אתה עושה?"
"אני מחפש אוטובוס ירוק עם ילדים צועקים", השיב. תיכנס לאינטרנט ותכתוב מה אתה מחפש, אמרתי. להפתעתי הוא הצליח להקליד יותר מהר ממני, ומצא את הסרטון. ואז אמרתי לאם: "מתוך ניסיוני עם אוכלוסייה של ילדים בעלי מוגבלויות, אני חושבת שאם הוא יקלט בבית ספר מתאים, יש סיכוי גדול שיוכל להתפתח בכל מיני תחומים, למשל מוסיקה". "אוי" היא אמרה לי, "את יודעת איזה חוש מוזיקלי יש לו?"
נתתי לה את שם ביה"ס שמנסיוני אני יודעת שייתן לו מענה לכישוריו. הבת מילאה את האמבטיה במים, התפשטה וצללה לתוכה. מרי עזרה לה להתרחץ. האם "התנצלה", "היא כל כך אוהבת מים"
מחר נחזור לשם. ביקשנו מהאם שתצא  מהבית ותלך מעט להתאוורר. נראה לנו שהילדים יהיו קשובים לנו יותר.

נזכרתי בקטע תפילה מיום הכיפור מתוך "ונתנה תוקף": מי יחיה ומי ימות.... מי ינוח ומי ינוע...... מי ישלו ומי יתייסר... מי ישפל ומי ירום......