"אל תשליכני לעת זקנה" – (תהילים ע"א), מאת: יפה חכמון

על מיזם של קשר עם קשישים בבאר שבע החל בתקופת הקורונה ועד מלחמת חרבות ברזל

פרויקט הקשר עם הקשישים החל עוד בתקופת הקורונה. פעילי "ידיד לחינוך" קיבלו רשימה של אנשים מאגף הרווחה בעיר. עם הזמן הרשימה גדלה ומנתה 35 אנשים, בעיקר נשים. נוצר קשר טוב בין הצדדים, שהלך והעמיק. מרבית הקשישים היו מרוצים ושמחו לקשר.

תקופה הנוכחית מזמנת התמודדויות רבות לכולם, וכמובן גם של קשישים רבים שתחלואי הגיל, הבדידות ומצבם החברתי, לא פשוטים. חלקם נתקפים בפחדים, בחרדות, ובחוסר וודאות. לכן, המתנדבים שלנו האיצו את הקצב. הם מגיעים פיזית אל הקשיש או יוצרים איתו קשר טלפוני מידי יום. עשייה זו הביאה אף להצלת חיים.

שני המתנדבים עליהם נספר כאן, בקשו להישאר בעילום שם.

ש. ה. יצרה קשר עם הקשישה שלה זמן קצר לפני המלחמה והגיעה לביתה עם זר פרחים. ההתרגשות הייתה רבה והאווירה חמה ונעימה. אחר כך נמשך הקשר באמצעות שיחות טלפון, בהן הן מחליפות חוויות, רשמים וסתם צחוקים זו עם זו. ש. שואלת תמיד, אם צריך דבר מה. לפני זמן מה התקשרה ש. מספר רב של פעמים אבל לא היה מענה. הגברת ערירית. ש. דאגה ופנתה לממונים. אלה האחרונים הציעו לה לפנות למוקד העירוני, שם הפנו אותה למשטרה, שמייד נכנסה לפעולה. בדקו עם השכנים והם סיפרו כי באו אנשים ולקחו אותה. במשטרה התעקשו לבדוק את אמיתות הדברים. הם הזעיקו את מכבי האש ואת מגן דוד, ואז מצאו את הקשישה מוטלת במיטה, חלשה ומבולבלת. טיפלו בה והיא שבה לאיתנה. שוטרת התקשרה ל-ש, הרגיעה אותה והביעה הערכה על יוזמתה מצילת החיים. מאוחר יותר התקשרה ש. לקשישה שלה. הגברת התרגשה ושמחה לשמוע את קולה. "זו את שהצלת אותי?" שאלה. "כולנו דאגנו לך" השיבה ש.

ל ד. מ. הוצע ליצור קשר עם קשיש בעיר. רעייתו של אותו קשיש ענתה לו והסבירה, כי אישה אינו יכול לדבר, כייוון שהוא נמצא בטיפול נמרץ והיא נמצאת לידו. ד. איחל לו החלמה מהירה, אבל כעבור זמן כשיצר בשנית קשר, נמסר לו, כי אותו הקשיש נפטר. ד. הביע תנחומים, ובמהלך השבעה דיבר עם האישה ועודד אותה. בהמשך החליט להיות עמה בקשר, מתוך הבנה כי הפרידה יצרה אצלה תחושת בדידות. כך מדי שבוע חזר והתקשר לשאול לשלומה, ונוצר קשר שהביא לאמון הדדי. לפני זמן מה סיפרה לו הגברת, שהיא כבר לא רק בבית אלא נמצאת גם אצל בתה ובבית לסירוגין. ד. שמח עוד יותר כשסיפרה לו שהיא כבר מתכוננת לבר המצווה של נכדה, ואף קנתה לו טלית לכבוד האירוע. ד. התרגש מאד. הוא הרי ליווה ומלווה את האישה מתקופת האבלות לימי שמחה. החיים חזקים מהכל, אמר. אחרי האזעקה האחרונה שהייתה בעיר, התקשר ד. לשאול לשלומה ואם הכל בסדר. היא השיבה שהיא מרגישה טוב, נשמעה רגועה, ואמרה שאפילו אירחה חברה מראשון לציון. הדינמיקה הזו בין השניים, מצביעה על הקשר החזק והאמיץ שנוצר ועד כמה האישה סומכת על ד. ומספרת לו את חוויותיה על כל גווניהן.

אלה הם אמנם סיפורים קטנים, אך הם מצביעים על הדאגה, העידוד והתמיכה של המתנדבים שלנו, שהם ידידי הקשיש. כל אחד ואחת מהם, עושים הכל כדי להביא לרווחת הקשישים, מתעניינים ובודקים. היו מקרים בהם קשישים נזקקו לאוכל או ביגוד, תרופות ועוד, ומיד קיבלו מענה.