ראיון עם אורי פרג, מנכ"ל "ידיד לחינוך" - מאת: ריקה שפרינצק

למתנדבים שלנו יש הרבה מה לעשות בתוך התהליך הארוך והמורכב בו אנו נמצאים. "ידיד לחינוך" נערכה ונערכת להגיב למצב

כשבעה שבועות אחרי תחילתה של המלחמה, אני פוגשת את אורי, מנכ"ל "ידיד לחינוך", כשהוא עדיין במילואים ומחלק את זמנו בין הצבא לבין עבודתו בעמותה. אורי הוא מתנדב בצבא. "בגילי כבר לא משרתים", הוא אומר בחיוך. "כשפרשתי מהשב"כ, התנדבתי לשירות מילואים ושובצתי לפיקוד העורף כראש מטה של נפת גנים, שזו חטיבת מילואים בפיקוד העורף, האחראית על אזור בקעת אונו, ר"ג, גבעתיים ובני ברק". אורי מגויס ברציפות החל מ"השבת השחורה".

הוא מודיע לי, כי חשוב לו להעביר מסרים אחדים לחברי "ידיד לחינוך", הנובעים ממצב של תהליך ארוך ומורכב בו אנו כולנו שרויים כעת.

"המורכבות בנויה ממה שקורה בעורף, וממה שקורה בשדות הקרב עצמם – בדרום ובצפון. "יתכן", הוא אומר, "שנגיע לשיגרת לחימה בעורף, שבו החיים יתנהלו כמעט כרגיל תחת מיגבלות, ובחזית ימשיכו הקרבות". 'ידיד לחינוך' צריכה להגיב למצב. עשינו רבות בתקופה הראשונה בה, רובנו היינו בבית, (מסמך סקירה על העשייה המרובה שלנו נשלח לכל המתנדבים). עכשיו הזמן לחזור לבתי הספר הן עבור הילדים והן עבורנו, המתנדבים". אורי אומר שהוא מבין, שישנם מתנדבים החוששים לחזור, "אבל המסר שלי הוא: בואו, נאפשר לכל אחד לחזור בקצב שלו. בואו, כמה שאתם רוצים. חצי שעה, שעה, כמה שתרגישו, רק דעו, שהאפשרות קיימת. המורים והילדים מחכים לכם".

גם אם אנחנו בעורף, לחלק מהילדים איתם אנו באים במגע, המצב לא תמיד פשוט. המתנדבים שלנו יוכלו להתמודד לדעתך?

"בעבודתנו עם התלמידים, אנחנו צריכים להיות מוכנים למצבים בהם ניתקל בשאלות מורכבות מצד הילדים. הם מדברים על טילים, על מוות ועוד שאלות קשות. אנחנו צריכים לתת כלים, איך להתמודד עם כל אלה. חשוב לי לומר, שאנחנו לא "מטפלים" ולא פסיכולוגים וגם לא יוזמים שיחות בנושא, אם הילדים לא מעלים זאת בעצמם, אבל צריך לדעת איך להגיב, אם הדברים באים מצד הילדים.
צוות ההדרכה של העמותה בשיתוף הרכזות, הכינו סט כלים, כיצד ניתן להתמודד, ואני חוזר: יש לנו כלים, תכירו אותם, אבל אל תיזמו בעצמכם".

אמרת קודם, שאנחנו עצמנו איננו מטפלים, מה עושים עם כל מה שנשמע, אם נשמע, אני שואלת

"אכן", הוא משיב, "חשוב לדווח על תופעות התנהגות חריגות של הילדים. אם נתקלים בילד שתגובותיו הן מעבר לסביר, צריך לדווח לצוות בית הספר – למורה או ליועצת, וכן גם לרכזת היישובית של העמותה כדי שתהיה לנו תמונה על מה שקורה".

דיברת על הילדים בבתי הספר בהם המתנדבים עובדים בשיגרה, אבל בעיית ילדי המפונים היא חריפה יותר, יש כל מיני יוזמות להחזרתם ללימודים, האם גם כאן אתה רואה אותנו משתלבים?

"אנחנו שואפים לעודד את המתנדבים להתנדב עם ילדי המפונים. התכנית של המדינה היא לשלב את ילדי המפונים בבתי הספר שבישובים אליהם הם פונו, כל זמן שהם אכן ישהו שם. הילדים האלה יזדקקו לעזרה. המתנדבים יכולים בהחלט לסייע כאן."
אורי גם מציע לכם, המתנדבים, להתקשר לרכזת במקום יישובכם ולשאול אם יש בבית הספר ילדי מפונים, ואז לומר שאתם רוצים להתנדב שם.

הנושא הבא עליו אנו משוחחים, מפתיע אותי, ומביע רצון לסייע גם למבוגרים שבין המפונים. אני מביעה ספק לגבי הצלחתה של ההצעה, כפי שתשמעו מייד, אבל אני משתכנעת, שיש כאן הבעה של דאגה אמיתית להעסיק את אלה שכרגע פשוט אין להם מה לעשות בשהותם במרכזים, ושווה לנסות.
"פנינו לצוות קהילה וחברה של מינהלת תקומה", הוא אומר, "והצענו את כל המיכלול שיש ל'ידיד לחינוך' להציע באותם מקומות אליהם פינו קהילות שלמות. שם יש דאגה לילדים, אבל חלק מהמבוגרים, אינם מוצאים את מקומם, חלקם חסרי מעש. אפשר להציע להם להצטרף לקבוצות 'ידיד לחינוך', אפילו לתקופה קצרה, אפילו לחודש, חודשיים, ולבוא לעזור באותם מרכזי למידה או בתי ספר שהוקמו למען ילדי המפונים. העיקר שתהיה להם הזדמנות להעסיק את עצמם, וגם זו תהיה תרומתנו".