הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

שיחה תומכת ומסייעת (חלק א') - ד"ר אבי צפרוני

אחת מנקודות האור המבליחה בימים קשים אלה, היא רוח ההתנדבות שפוקדת את המוני העם ברוח הפסוק: "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מא' 6). העזרה ההדדית באה לידי ביטוי במגוון רחב של ערוצים. הערוץ שנתמקד בו במאמרנו הוא השיחה התומכת ומסייעת. לא מדובר בשיחות טיפוליות על ידי אנשי מקצוע מיומנים עם אנשים במצבי דחק או חרדה, אלא בשיחות עידוד וחיזוק שכולנו יכולים לנהל הן עם יקירינו והן עם תלמידינו. בשיחות אלה נצא גם אנו נשכרים, הן משום שהן יסיחו את דעתנו מהדאגה לנוכח המצב הקודר, והן משום שנשאב סיפוק מהענקת קשר של עזרה לבן שיחנו.

בשיר "יש מפתחות" של המשוררת לאה גולדברג נאמר בבית האחרון: "ומפתחות יש לכולנו… ומה שפשוט מצפים מאיתנו - שנפתח ונחדור ללבבות אנשים".

איך נתאים את המפתח הנכון לבן שיחנו?

בראש ובראשונה, נתאים את השיחה לבן השיח, שאיתו אנו משוחחים, בבחינת: דע לפני מי אתה עומד. נדון במטרות השיחה התומכת ובדרכים להשגתה.

מטרות

א. הקשבה פעילה:

"אל תרבה לדבר וימעטו חטאיך, על כן נטעו בך שתי אוזניים ולשון אחת, שתשמע יותר משתדבר", (אברהם אבן חסדאי). אף על פי כן נוהגים אנו לדבר יותר מאשר לשמוע.

נמקד את תשומת לבנו לא רק בדברים הנאמרים, אלא נשים לב גם לשדרים המשתקפים בטון הדיבור, חיתוך הדיבור, גובה הצליל, דיבור שוטף או מקוטע, ואם השיחה מתנהלת פנים אל פנים, נשים לב גם לשפת גופו של הדובר ולמסרים שהיא מעבירה.
בזמן דיבורו של בן השיח, נתמקד בדבריו ולא נחשוב בו זמנית על תגובתנו לדברים הנאמרים.

ב. דיבוב לשיח לביטוי רגשות:

יש אנשים שנוהגים להדחיק את רגשותיהם השליליים. ההדחקה עלולה להזיק להם לטווח ארוך. הפסיכולוג אריאל הרטמן מדמה את פורקן הרגשות לעשיית צרכים שמשחררת את הגוף מרעלים. תפקידנו בשיחה לדובב את בן השיח לפרוק רגשות רעילים אלה.

ג. אמפתיה:

אין להסתפק רק במסרים הקוגניטיביים של בן השיח, אלא לנסות לחוש גם את תחושותיו ולשקף לו אותן, לראות את הדברים מתוך עולמו הפנימי. התהליך מכונה בשם הקשבה באוזן השלישית.

ד. עידוד, העצמה ומתן חיזוקים:

כולנו זקוקים לכך, אולם אנו מרבים יותר בביקורת וחוסכים במחמאות או בחיזוקים. הספר של דונלד קליפטון - "למלא את הדלי" - מדגים זאת באמצעות המטפורה של הדלי והמצקת. לכולנו יש דלי ומצקת בלתי נראים. כאשר אנו מחמיאים לזולת, אנו ממלאים את הדלי שלו, והוא מרגיש נהדר. זה מניע אותו למלא גם את דליי האחרים. אולם כאשר אנו פוגעים בזולת, כביכול אנו מרוקנים במצקת את הדלי שלו, וזה מעכיר את רוחו.

ה. חיזוק החוסן הפנימי:

המשמעות הראשונית של המילה חוסן היא רכוש, אוצר, כפי שיעידו על כך המקורות הבאים:

> "ונתתי את כל חוסן העיר הזאת… ביד אויביהם" (ירמיהו כ' 5).

> "כי לא לעולם חוסן" (משלי כז' 24).

החוסן הנפשי הוא אוצר יקר שמסייע לנו להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה.

יש תחומי השקה בין המטרות השונות, אך לצורך הדיון הן מוצגות בנפרד.

הדרכים להשגת המטרות:

א. הקשבה פעילה:

תנאי ראשוני לקיום השיחה הוא פניות רגשית של המקשיב. בזמן השיחה הוא אינו טרוד בבעיותיו או בנושאים שמסיחים את דעתו מהשיחה.
המקשיב אינו משדר עמדה של עליונות, אלא מנהל שיח בגובה העיניים. הוא מנהל את השיחה מתוך כבוד ואמון לבן השיח ושומר על קשר עין עם הדובר. המקשיב מתאזר בסבלנות רבה. גם אם מאריך הדובר בדיבורו, המקשיב אינו מנסה לקטוע את דבריו.
סובלנות היא תנאי הכרחי, גם אם דעותיו והגיגי לבו של בן השיח אינם עולים בקנה אחד עם אלה של המקשיב. היעדר שיפוטיות או ביקורת על הדברים מתבקשים מאליהם, כגון: "במקרה הזה אתה לא צודק". המקשיב מוכן לגלות פתיחות מרבית לשמוע גם דברים לא נעימים שמנוגדים לעמדותיו ולהשקפת עולמו.
ככלל, המקשיב מנסה לראות את הדברים מבעד לעדשה של הדובר ואינו מנסה לקשור את הדברים לניסיון חייו, כגון: "אני במקומך הייתי…"
המקשיב אינו נחפז לייעץ, אם הוא לא התבקש לכך.
במהלך השיחה ישתמש המקשיב בטכניקת השיקוף: הדהוד הדברים שנאמרו כדי לבחון שאכן הובנו.

ב. דיבוב לשיח ולביטוי רגשות

על המקשיב לתת לגיטימציה לרגשות כמו: פחד, חרדה, אשמה, כעס, ייאוש, תוקפנות ועוד. אלה רגשות שכולנו חווים בנסיבות אלה או אחרות, והם בהחלט "נורמליים".

המקשיב ישאל שאלות פתוחות ולא שאלות סגורות, שהמענה להן קצר: כן/ לא, טוב/ לא טוב

דוגמאות לשאלות פתוחות:

> "מה אתה מרגיש/ חושב"?

> "מה קשה לך"?

> "ממה אתה חושש"?

>  "מה מכעיס אותך"?

> "במי אתה נעזר ואיך"?

> "מה יכול לסייע לך"?

> "איך אתה מתמודד במצבי לחץ או חרדה"?

> "באיזה אירועים בעבר התמודדת עם מצבי לחץ או חרדה? איך התמודדת איתם"?

ג. אמפתיה:

בתהליך האמפתיה, המקשיב נכנס לנעלי הדובר, ובשלב ראשון מנסה למחוק את זהותו, כדי לחוש את הדובר. דוגמה מוחשית לכך היא הנביא יחזקאל, שקיבל את הצו האלוהי: "אכול את המגילה הזאת". (יחזקאל ג' 1) דברי הנבואה הופכים כביכול להיות זהותו של הנביא, זהותו האישית כאילו נמחקת.

תנאים מסייעים ליצירת האמפתיה:

1) מוטיבציה:

> מציאת עניין אמיתי בזולת ולא סיפוק צורכי סקרנות או חטטנות

> מוכנות מלאה להשקיע זמן ואנרגיה נפשית בשיחה

2) נתונים אישיותיים:
> כמו: רגישות לזולת, קבלה עצמית, ביטחון עצמי, תפיסה בינאישית נקייה מדעות קדומות וסטריאוטיפים, היעדר שיפוטיות ויכולת התנתקות
> מי שחסר יכולת התנתקות - מצוקתו של הזולת אינה מרפה ממנו, והוא עלול לשלם על כך בבריאותו הנפשית. מצד אחר, יש אנשים במקצועות טיפוליים שנשחקים במהלך עבודתם ומאבדים את כושר האמפתיה.

המטרות הבאות תוצגנה במידעונים הבאים

לחלק ב'