הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


בבניין הישן של הספרייה הלאומית בירושלים לומדים ילדי החינוך המיוחד שפונו משלומי - מאת: אסתר אבני
בימי רביעי וחמישי בשבוע אני נוסעת בשעות הבוקר מביתי שבמודיעין לירושלים. שם, בבית הספר שהוקם בבניין הישן של הספרייה הלאומית, אני פוגשת את הילדים המפונים, בגיל חטיבת הביניים והחטיבה העליונה שבאו הנה משלומי. התלמידים שלי הם תלמידי החינוך המיוחד, שיש להם מוגבלות כלשהי, רגשית או לימודית ולפעמים גם פיזית.
בדרכי אני מהרהרת ביני לבין עצמי, איך עברו עליהם הימים? מי מהם הצליחו להתגבר על עוד קושי שהעמידו בפניהם החיים בבית המלון בו הם מתאכסנים עם הוריהם ואחיהם? מחשבות אלו מוליכות אותי לחיפוש דרך להכניס לתודעה שלהם רגעים של שפיות ורוגע. רגעים אלו, כך אני מקווה, ישמשו אותם כאבני בנין לחוסן הנפשי שלהם.
בהגיעי למבנה, אני נפגשת עם המורה הנוכחית שלהם, שגוייסה על משרד החינוך לפרוייקט המסוים הזה. היא מיידעת אותי לגבי החומרים שהיא התאימה ללימוד עבור כל תלמיד. יש במבנה הרבה חדרי ספח, שכל כך חסרים בבתי הספר שבמערכת החינוך. ההוראה הפרטנית שלי מתקיימת בחדר שקט, שהוא אידיאלי לתלמידי החינוך המיוחד.
הפגישה הראשונה שלי עם התלמידים הוקדשה להיכרות בינינו. סיפרתי להם על עצמי ואחר כך ביקשתי מכל תלמיד ותלמידה לספר על משפחתו ועל בית הספר בו למדו. ביקשתי גם לדעת אלו מקצועות אהובים עליהם ואלו פחות, וזאת כדי לאפשר להם לבטא, היכן הם חשים תחושת מסוגלות גדולה יותר. בעקבות קטע זה של השיחה התחלנו ללמוד. במשך השיעור היו עליות וירידות במצב הקשב וביכולת הלמידה. לכן, על כל פעילות ושיתוף פעולה מצידם החמאתי להם ישירות.
המחמאה על המאמץ שהם עושים, כדי לשבת ולהתרכז בלמידה, לדעת הפסיכולוגים החינוכיים, מאפשרת להם להבין שהם פועלים נכון, וזה נותן להם כוח ריפוי אישי, שאולי ימנע התפתחות של תהליכים פוסט טראומטיים בעתיד.
במלון בו גרים המפונים, התנאים לא תמיד טובים, משפחות גדולות מצטופפות בחדר אחד, מה שמקשה עוד יותר על תלמידי החינוך המיוחד. מאידך, התנאים בבניין הספריה הלאומית הישנה בה הם לומדים, כפי שציינתי, הם ממש טובים, בשל החדרים הרבים שם, מה שמתאים לעבודה שלנו עם ילדים אלה ובכלל.
אמנם תנאי המקום נוחים ללמידה, אך אין שם חצר שמאפשרת לתלמידים, ובמיוחד לתלמידי החינוך המיוחד, להתאוורר. לכן בכיתה הזו, המורה מאפשרת בהפסקות לעסוק בפעילות יצירתית כרצונם, כדי לאפשר להם פסק זמן מהלמידה שלפעמים קשה להם ומאתגרת.
השהות של התלמידים בחדרי הספח לצורך למידה פרטנית, משנה במעט את היחס שלהם ללמידה העיונית. לעיתים הם אפילו מגיעים למסקנה בסיום השיעור איתי: ש"היה כיף", ולעיתים גם שואלים: "מחר אני גם אבוא ?" אני הגדרתי את תפקידי שם כלמידה נטו. הילדים והצוות צמאים לקידום הלימודי שלהם. הרבה פעמים אנחנו משחקים, מה שנראה פשוט כמשחק, אבל בכל משחק כזה יש צד לימודי.
כפי שדווח לי על ידי היועצת של בית הספר, שגם היא מונתה באופן מיוחד לפרוייקט, התלמידים אינם מקבלים בשלומי תמיכות שמגיעות להם על פי חוק. לכן אולי דווקא הטיפול שהם מקבלים פה, בעבודה פרטנית, הוא טוב יותר בעבורם.
קרן אור בתמונה העצובה.