הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


מהו העוגן הנותן לנו בטחון, שהספינה לא תתנתק מחוף מבטחים, גם כשהים סוער? מאת: שרה ברנשטיין
בבוקר הזוועות המטלטל של השבעה באוקטובר, שבו אלי זיכרונות ילדותי. בראשי הדהד קולה של סבתי בטון עובדתי נטול חשש, "אל תתקרבי לגדר, שם זה הירדנים – זה האויב שלנו" – "סכנה, גבול לפניך". הסכנה הייתה קרובה, מטרים ספורים מטווח הפגזים, אבל משום מה הרגשתי מוגנת.
בבוקר הזוועות ההוא, הציפה אותי השאלה: מה עומד לו לאדם בשעות קשות, הרות גורל?
ניסיתי להבין, מה היה נטוע בשורשיהן של סבתי ואמי?
מאין שאבו את כוחן וחוסנן? מאין באים לו לאדם תעצומות הנפש?
האם הייתה זו התושייה היצירתיות במציאת פתרונות שעמדו להם?
האם האמונה שמה שלא יהיה, אנחנו נשרוד, הביטחון שיהיה בסדר והמחר יהיה טוב מהאתמול?
האם היה זה חוש ההומור, היכולת לצחוק ולהצחיק גם כשכואב?
ואולי הייתה זו הנחישות לנצח כל רגע, גם אם הוא קשה, והיכולת לעמוד ולפעול כנגד כל הסיכויים.
הן עמדו במבחן בשעות קשות, חיו ויישמו את אותן תילי תילים של תיאוריות פסיכולוגיות, מבלי שידעו את התיאוריות על חוסן נפשי, על ויסות רגשי ועל פסיכולוגיה חיובית.
מהו העוגן הנותן לנו בטחון, שהספינה לא תתנתק מחוף מבטחים, גם כשהים סוער?
![]() |
צוות אנשי הקשר של מתנדבי מודיעין בשעת ההפעלה |
כך פתחה את המפגש רות בארי, חברת צוות ברוש, מדריכה ומתנדבת בצוות ההדרכה של "ידיד לחינוך" את המפגש שארגנה רחלי חסדאי, רכזת המתנדבים במודיעין, לראשי הצוותים של בתי הספר, הנהנים מהתנדבותם של ותיקים ב"ידיד לחינוך" למען הילדים.
המשתתפים כתבו על העוגנים שלהם בתוך מסגרות נייר בצורת נר. מגוון העוגנים היה מרשים ביותר, והביא לשיח מפרה של שיתוף וחיזוק. דובר שם על עשייה למען האחר, על אמונה ותקווה לימים טובים יותר, על ספורט, עבודה בגינה, יוגה, חיזוק הקשרים החברתיים והמשפחתיים, יצירת אומנות, בישול, ושיח רגשי חיובי.
אין זה מפתיע, כי אצל מרבית המשתתפים עלתה הנתינה, כעוגן מחזק.
ריגשה במיוחד מתנדבת בשם לואיז פנטיך, יוצרת ואומנית, שסיפרה על פרויקט יצירה מחימר אליו נחשפה במודעה שקראה לקרמיקאים ליצור כלניות חימר הצבועות באדום, שיונחו במקומות שונים בארץ לזכר אלה שנהרגו. במסגרת התנדבותה היא יצרה יחד עם התלמידים בבית ספר לחינוך מיוחד 40 כלניות אדומות. הפרויקט "כלניות לפני הגשם" הפך לסמלה של התקופה, ולדימוי טראגי של הדרום האדום על כל המשתמע ממנו. "צבע אדום" כמו הדם שנשפך בשבעה באוקטובר, "ודרום אדום" ופריחת הכלניות כמטפורה לפריחה היפה, שנגדעה בטרם עת.
עוגן נוסף של נתינה, שריגש במיוחד וקיבל משנה תוקף דווקא בתקופה זאת, הוא סיפור התנדבותם של חברינו איציק פלד ועודד כהן, שמובילים פרויקט "נזכור ולא נשכח", וכדור שני לניצולי שואה הם משתפים בסיפורי ההישרדות של בני משפחתם בבתי הספר התיכוניים בעיר מודיעין, כשהמסר העיקרי הוא, שגם מאירוע טרגי יש תקומה, וההוכחה לכך היא שהוריהם ניצלו, הצליחו להקים מדינה, לבנות משפחות, למצוא רגעים שמחים, ובכך לנצח את הנאצים. כבנים של שורדים הם עומדים ומספרים על ניצחונם. ראשי הצוותים, שנכחו בפעילות, שיתפו מחוויותיהם ורגשותיהם ביחס למלחמה, גם באופן אישי וגם במסגרת ההתנדבות הבית ספרית שלהם.
השיח התקיים באמצעות כרטיסי משימות שונים ומגוונים לעידוד השיח, כמו: "מהן החוזקות שלי והיכולת לקום ולתרום מעצמי למרות הקושי שאני נושא בתוכי", או: "בתקופת המלחמה גיליתי על עצמי...", "פעילות מועדפת עלי" וכדומה. כרטיסים כאלה הם כלי היכול להוות מודל לשיח עם תלמידים המתקשים להיפתח, ולתלמידים המעוניינים לשתף, וזקוקים לטריגר.
במפגש הוצגה גם התוכנית השנתית והסדנאות המומלצות על ידי צוות ההדרכה של "ידיד לחינוך". הוגדרו תפקידי ראשי הצוותים בבתי הספר, כחלק מביסוס התאקלמות המתנדבים במסגרות החינוך בעיר.