תפקידנו כמתנדבים במשבר הנוכחי במערכת החינוך - מאת: זאביק שני

מחשבות על תפקידנו כמתנדבים במיוחד במשבר מערכת החינוך אותו אנו חווים כעת - קריאה אל הדגל

מערכת החינוך שלנו חווה כנראה את המשבר הגדול והחמור ביותר מזה שנים. כבר התרגלנו לאיומי השבתה לקראת פתיחת שנה"ל, אלא שהפעם הבעיה החמורה היא לא רק בעיית השכר המביש של המורים – בעיה שניתן לפתור בהידברות בין הגורמים השונים. הבעיה הגדולה היא, בעיית נטישת המורים את המערכת.

ואנחנו? מה מקומנו כמתנדבים? 

בעיתונות התפרסם לאחרונה כי מספר המורים שמבקשים לעזוב גדל השנה ב־50% ומנהלי בתי ספר מדברים על קריסת המערכת". אני יכול להעיד כי באחד מבתי הספר שבאזור מגורי, החלו ללמד השנה עשרה מורים מקצועיים (לחלקם זו קריירה שניה). ולקראת סוף השנה - שבעה מתוכם הודיעו על פרישה!

אני מודע לחשיבות לימודי ההומניסטיקה שנזנחים לטובת לימודים בתחומי המדעים. מקצועות שיהפכו את תלמידינו ממכונות (לציונים) לבני אדם, אך תרשו לי בתור מי שמלמד מתמטיקה בשלושה בתי ספר (יסודי, חטיבה ותיכון) להתייחס לנושא ההתנדבות מזווית הראיה הנחשפת לי. מזה מספר שנים, מיקומה של ישראל במבחני פיזה הולך ומתדרדר. יש לכך יותר מסיבה אחת. הצפיפות בכיתות הלימוד, היא להבנתי אחת מהעיקריות שבהן, אך לא היחידה.

קראתי את דבריו של יו"ר המל"ג הפולני, פרופ' זביגנייב מרצ'ניאק. שהכריז כי "תלמידים ללא חשיבה והיגיון מתמטיים לא ישתלבו במקצועות העתיד", תקפים לכל מדינה חפצת קידמה, ולבטח נכונים למדינת ישראל.

מקצוע המתמטיקה נחשב מזה שנים למקצוע קשה ומפחיד. הן שיטות הלימוד והן מספר התלמידים בכיתה מקשים על המורה להקנות לתלמידיו את ההבנה, החשיבה וההיגיון המתמטיים. לא ניתן ללמד בכיתה שבה 30 תלמידים את מקצוע המתמטיקה!

בוגרי בתי ספר יסודי מגיעים לתיכון פעמים רבות ללא הבנה מתמטית בסיסית במתמטיקה והעדר יכולת והבנה לקשור את הסביבה בה הם חיים עם "חוקי" מתמטיקה בסיסיים.

וכאן אנו המתנדבים, נכנסים לתמונה.

כל מתנדב שמקבל לידיו קבוצה קטנה בת שלושה-ארבעה תלמידים, מוריד מיידית את צפיפות הכיתה ומשפר את יכולתו של המורה להעביר את החומר לימוד. ככל שיהיו יותר מתנדבים הפועלים בו-זמנית בכיתה אחת, רמת הידע וההבנה המתמטית הן בכיתה עצמה והן בקבוצת התיגבור תעלה – win-win situation.

הדילמה הגדולה בחינוך מתגבר היא, מי תהיה קבוצת התלמידים שתזכה ללמוד עם תומך הוראה מתנדב. האם יהיו אלה התלמידים החלשים ביותר, כשהשאיפה היא להביאם לרמה הממוצעת של הכיתה – במקרה כזה נדרשת קבוצת לימוד קטנה ככל האפשר, שתאפשר לימודים ברמת שיעור פרטני, או שהקבוצה שתיבחר היא קבוצת ה"חזקים" שתכלית הלימוד איתם תהיה להעמיק את הידע ולהרחיבו לתחומי ענין שלא תמיד נכללים בתכנית הלימודים – בבחינת גירוי אינטלקטואלי.

אנו המתנדבים, שלרובנו ההתנדבות כמוה כשליחות, מגיעים עם ניסיון חיים עשיר ורב, ודרך הלימוד שלנו, באופן טבעי משולבת בפרקי עשיה מעברנו. אנו איננו מוטרדים בבעיות שכר המורה וקידום ואין לנו נגיעה וקשר עם הורי התלמידים (שבימינו מתערבים בעבודת המורה יותר מכפי שהם מעורבים בלימודי ילדיהם). אנו עוסקים נטו, ביכולתנו להפוך את המתמטיקה המפחידה למקצוע שהוא כמעט מוזיקה של החיים. אנו יכולים להראות להם כיצד המתמטיקה ברמה כזו או אחרת היא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. תלמידים רבים, בשל העדר הבנה, יודעים נוסחאות ומשפטים בע"פ אך לא יודעים ליישמם בשגרה.

כיוון נוסף, שעמותה כדוגמת "יד לחינוך" יכולה לפעול בו, הוא להציע לבתי הספר לחרוג מעבר למערכי הלימודים הרגילים באמצעות תוכניות, שיעורים וחוגי העשרה לשכבות התלמידים המובילות. מניסיוני, מרבית בתי הספר אינם מתפנים לכך ומתרכזים בהצלחה המבחנים.

לפני כשבועיים התקיים במכון דוידסון שבמכון וייצמן פסטיבל משחקי חשיבה לנוער, שכלל כמובן נושאים מתחום המתמטיקה. ראיתי כיצד ניתן להעביר נושא באופן מרתק ולהוביל לחשיבה מחוץ לקופסא.

הצורך להגדיל את מספר המתנדבים הוא עצום. ככל שירבה מספרנו, נוכל להביא לשינוי מרכז הכובד בהבנה המתמטית בבתי הספר.