השראה שאין כמותה - אומרת המחנכת עירית, על המתנדבת לאה, מאת: חנה אבירם, עידית אבני, מאשה ליפשיץ

 "הלוואי עלי בגיל שלה, היא מהווה השראה שאין כמוה" – אומרת עירית, מחנכת הכתה, על לאה, המתנדבת בביה"ס לחינוך מיוחד "רגבים" בקריית חיים 

את לאה עודד-נצר פגשנו בביתה בקרית חיים - חיפה. היא חזרה משיעור בוקר של פילאטיס וקיבלה אותנו בחיבוק מלא אנרגיה, שלא מעיד על גילה שמעל ל-80.

במבט ראשון, עם הכניסה לביתה, מתגלים ציורים נפלאים על קירות הבית. לאה התחילה לצייר רק עם פרישתה לגימלאות, ודרך הציורים ניתן לעקוב אחר מסע חייה וחלומותיה.

לאה נולדה בקבוץ אשדות יעקב ובגיל 22, עם לידת בנה הבכור, עזבה את הקיבוץ. בין מקומות מגוריה שהתה לאה בניגריה, משם חזרה עם שני קופים ושלושה מבין חמשת ילדיה, וכיום היא זוכה גם לנינים.
לאה בוגרת מחזור האחיות הראשון בבית חולים "כרמל". היא שימשה  שם כאחות במשך  27 שנים, הייתה שותפה להקמת מחלקת נשים ויולדות, ואחר כך השלימה הסמכה למחלקת ניתוחי חזה ולב.

כבר 11 שנה מתנדבת לאה בבית הספר "רגבים" לחינוך מיוחד בקריית חיים. היא מגיעה לשם כ"סייעת" של יום שישי, ועוזרת לתלמידי ביה"ס, תלמידים עם צרכים מיוחדים, המוגדרים כתלמידים עם משכל גבולי ומוגבלוּת שכלית קלה. לחלקם קשיים רגשיים ותקשורתיים.

בכיתה הפעילות אינה מתוכננת, ומתקיימת לפי הצורך, לפי עונות השנה ולפי אירועים. כשהמורה עסוקה עם ילד מסויים, לאה מקבלת את ילדי שאר הקבוצה ומעסיקה אותם במשחקי חברה ומשחקי שולחן. לעתים היא מקבלת תלמיד ומתַגְבֶּרֶת אותו במקצועות שהוא מתקשה בהם. ילד אחד עם בעיה של שפה, ואחר עם בעיה בגיאוגרפיה. כשמתעורר למשל הצורך ללמד ילד איך להשתמש בכסף, לאה משחקת איתו בשטרות משחק ועורכת עימו "קניות". לילד, שהגיע מאוקראינה, פתחה אטלס, ויחד איתרו את ארץ מוצאו וניסו לשחזר את המסלול שעבר בדרך לישראל, באיזו תחבורה המשפחה השתמשה, אילו ערים חלפו בדרך ואילו נהרות. כל אירוע יכול לעודד פתיחת אטלס או מפה, כדי לזהות מיקום. לאה עוזרת לייצר מסלול של הבנה. בחנוכה הביאה גרוטאות עצים מהנגרייה של בית הספר, ויחד בנו חנוכיות והכינו לביבות בחדר כלכלת הבית. הפעילות  נערכת בהתאם לגורמים מזמנים. לאה תמיד משלבת חוויות מחייה באמצעות חפצים שונים ותמונות, שהיא שומרת בביתה, וממחישה לתלמידים באמצעותם את החיים בעבר. היא זוכרת את העששיות מילדותה בקיבוץ, הביאה לכיתה עששית כזו, והראתה לילדים איך היא פועלת עם הפתילה והנפט. כיום, בעידן החשמל הילדים לא מכירים דברים כאלה. לאה קוראת לפעילות זו "הקשר הרב דורי".

יש בכיתה ילד שאינו מדבר, אך הוא תמיד מחכה לה עם חפיסת קלפי טאקי לכשתתפנה, ואז הוא נהנה לנצח אותה.

בכיתה לומדים 11 ילדים. לא תמיד נוכחים כל התלמידים. הכיתה מסודרת לפי יכולות ולא לפי הגיל הכרונולוגי. טווח הגילים בבית הספר נע מ-12 עד 21. יש בבית הספר 3 שכבות: צעירה, בוגרת ושכבה עליונה. בכל שכבה מספר כתות. הכיתה של לאה בשכבה הבוגרת. הרכב התלמידים בכיתה דינמי. מדי שנה עוברים לכיתה תלמידים מהשכבה הצעירה וחלק אחר עוברים לשכבה העליונה.

לדברי עירית, המחנכת, "התלמידים אוהבים לשמוע את הסיפורים המפולפלים שלה בכל נושא, כמו למשל החיים בקיבוץ".
"הילדים צריכים את ההתייחסות האישית, לתת עצמך מכל כולך, להיות שם ולחבק והם מאד נפתחים", אומרת לאה. הם עורכים לה קבלות פנים וביטויי שמחה והתלהבות. "אני מקבלת פי כמה יותר. הנתינה שלנו היא קבלה עצומה. אני מקבלת תחושה של שייכות וערך עצמי, שנגזלה מאיתנו כשיצטנו לגימלאות. מקווה להמשיך עוד שנים רבות".

הקשר של לאה עם מחנכת הכיתה, עירית קרמי והתלמידים נמשך גם כשהם עוזבים את ביה"ס לאחר גיל 21. הם הגיעו לבקר בביתה במסגרת שיעור נגישות, המנסה להכין אותם לחיים שלאחר סיום בית הספר, ונהנו מהפינוקים שהיא הכינה להם. לאה מספרת על ילד שפגשה בו לראשונה, כשחזר מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי: "את לא יודעת כמה היה לי טוב שם" הוא סיפר לה. (כנראה שסדר היום המובנה של בית החולים מילא איזה צורך שלו). לאה, שכאב לה ששם הוא מצא את המקום שטוב לו, השקיעה בקשר עמו, ולימים הוא זכה לומר לה ולמחנכת: "רק בזכותכן עשיתי תעודת בגרות". הילד אפילו התגייס לשירות לאומי ושירת בבית משפט.

במפגש שהתקיים בביתה עם הילדים, שאלנו את התלמידים מה הם רוצים לומר על לאה: "היא נחמדה ויפה מאוד... היא עוזרת לנו... אני שמח שלאה תמיד אתנו בשישי".

ניסינו להבין מאין לאה שואבת את האנרגיה הזו. לאה סיפרה שלאחר הפרישה היא הייתה במשבר, אך הספר "שנה ליד הים" שקיבלה, שינה לה את החיים. היא הבינה שעליה לקחת אחריות על החיים, ובמקום להרגיש קורבן, היא החלה לעסוק במגוון ערוצים שקשורים בהעצמה אישית. להתנדב, להתעמל, לצייר, לבלות עם חברות, לטפח את הגינה, לבקר בהופעות, ואפילו צנחה בגיל  64 ! תפיסת העולם של לאה מעוגנת במסר "לחיות = לפעול, אי עשיה = מוות".
אהובה שרון, רכזת חיפה לשעבר, שקיבלה את לאה, זוכרת אותה בהערכה רבה, את המסירות הטוטלית שלה לילדים, את הרצון לחבק אותם ואת הנתינה שלה. "אין דברים כאלה", ומוסיפה עירית מחנכת הכיתה: "הלוואי עלי בגיל שלה. היא מהווה השראה שאין כמוה."

לצד ההתנדבות ב"ידיד לחינוך", מדריכה לאה אחת לשבוע במוזיאון הילדים בחולון בנושא "דיאלוג עם הזמן"- חוויה של אלמנט הזמן והשיח של כולנו עימו, במטרה לפוגג את סטריאוטיפ הזיקנה: "מה שכתוב בתעודת הזהות זה לא מה שאני, שלא יראו בי את הזקנה אלא את הבן אדם" היא אומרת. להדרכות שלה מגיעים הילדים בליווי בני המשפחה, הורים או סבים וסבתות, השותפים להנאה ולנוסטלגיה שלאה מעוררת.

בנוסף, היא שמחה להוביל טיולים ברחבי הארץ בהם היא משתפת מניסיון חייה ומהידע הרחב שלה על תולדות המדינה.