עוד נשובה אל ניגון עתיק – ניחוח של ארץ ישראל
מאת: רחלי פוקס משקובסקי

ישראל קטנטונת, כפי שחלמתי אותה

לא להיעלב אמרתי לעצמי בלבי כשגלי אמרה: "אני יוצאת מהבית. גרתי אתכם מספיק זמן" ובאמת היא צודקת. עשרים ושתיים שנים זה המון זמן לחיים משותפים. גם אני רוצה שקט כאן, ולא לחשוב כל הזמן אם היא אכלה, אם היא חזרה הביתה, ושתתערב בכל שיחה ביני לבין רמי. זה טוב מאד. אז למה נבהלתי כשהיא חזרה ביום הכי גשום בנובמבר מביקור בחצבה, ואמרה שבעוד שלושה ימים היא עוברת לשם?.. הם צריכים דחוף עובדות לגני ילדים. ויש גם דירה נורא בזול, ובהמשך תבוא שותפה. היא תיסע לשם באוטובוס עם תרמיל, ואחר כך תראה מה חסר, ואז אנחנו יכולים להביא לה דברים. לא, האוטובוס לא נכנס לחצבה, יורדים בצומת, ומישהו כבר יאסוף אותה.

בערב הראשון היא נשמעה קצת אומללה. יש הפסקת חשמל ובעלי הדירה ממש לא נחמדים. הבחורה שהיא דברה אתה, שמכירה מישהי מהצבא שגם גלי מכירה, עסוקה עם החבר שלה. קר לך? נחמץ לי הלב. רק קצת.

אני נזכרת בכל זה בדרך הביתה מחצבה במוצאי יום העצמאות. אור אחרון במדבר הענק שסביבנו. הכביש מתפתל ועולה, והמושב הירוק והיפהפה מאחורינו. ישובי הערבה התיכונה, כך קראתי באינטרנט, הם הכי רחוקים מכל עיר. איך באו אנשים, והקימו באמצע השממה יישוב מהתחלה, אני מהרהרת. בתים, גני ילדים, כיתות בי"ס וחקלאות שמתאימה למקום כל כך צחיח.

במתחם הצימרים של הילה , שבו כולנו מתאכסנים, יש דשא פורח, עצי רימון וזית, שבילים לבנים ובקתות עץ. זיו, הנכד הקטן, רץ עירום על הדשא, משתגע מהמרחב. הילה מטפלת גם במטע תמרים (בקיץ יהיה גדיד), ובעלה מטפל בכוורות דבורים, אותן הוא משכיר לחקלאים לצורך האבקת פרחי הירקות. גלי מתרוצצת בין הצימרים לבין הדירה שלה, מבשלת, מארגנת הכל, מכירה את כולם. בעלי הדירה שלה נתנו לה סל ירקות ופירות מהשדות. כך הם עושים מעת לעת.

ערב יום העצמאות בחצבה. הרבה אנשים ברחבה היפה, ששורות עצי דקל בשוליה. על הבמה הקטנה הופעות תוצרת בית. שוזרים את תולדות המושב בתולדות המדינה. כל משפחה תרמה מאכל אחד לדוכני האוכל. יש גם דוכן מיוחד לילדים עם שניצלים ותירס, שנפתח בשעה יותר מוקדמת מהשאר, ועל ידו סדרו שולחנות נמוכים מכוסים במפות כחול לבן. מנגנים את "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"עוד נשובה אל ניגון עתיק". אחר כך ריקודי שורות וריקודי עמים. המוסיקה בדיוק בעוצמה הנכונה. ישראל קטנטונת, כפי שחלמתי אותה. נווה מדבר. גלי מציגה אותנו בגאווה: "זאת המשפחה שלי. ויש עוד, שיבואו בהמשך."

המושב בערבה נראה כל כך קרוב הביתה.