למידה רגשית – חברתית בסדנא לבעלי תפקידים ב"ידיד לחינוך" – מודעות עצמית והתמודדות עם קונפליקטים בקבוצה

ד"ר אבי צפרוני : מנחה ומסכם הסדנה

דבורה בר און:  דווח

"אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה"  (בראשית רבה ס"ט).

בהשאלה: אדם מפתח ומשכלל את דעותיו ע"י התנצחות עם חברו, בדרך של ויכוח.

הקונפליקט הוא חלק בלתי-נפרד מעבודת הצוות, וזה נובע מעצם שונותם של חברי הצוות וניגודי האינטרסים שביניהם. לא ניתן למנוע קונפליקטים, אך ניתן לנהל אותם ולהתמודד איתם בצורה בונה, מתוך חתירה למנוע את תופעות הלוואי השליליות המתלוות אליהם. לא הקונפליקט הוא הבעיה, אלא הטיפול השגוי והבלתי מיומן בקונפליקט הוא שורש הרע (שני, 2001).

הקונפליקט כתופעה חיובית וראויה לעידוד בארגון

התפיסה שרווחה בעבר  -  הקונפליקט הוא דבר שלילי ויש למנוע אותו כמעט בכל מחיר, שכן הוא מערער את שיווי-המשקל של הארגון, אולם זו תפיסה שגויה ומסוכנת: צוותים וארגונים שמנסים להימנע מקונפליקטים  -  משלמים מחיר גבוה על הימנעות זו  -  תקיעות, שמרנות, אובדן כושר התחרות והצמיחה.

כאשר נתפס הקונפליקט כתופעה שלילית  -  עלול להיגרם בארגון מצב של חשיבה-קבוצתית שמובילה להחלטות גרועות בגלל לחץ קבוצתי.

הקונפליקט במהותו הוא תופעה חיובית וראויה לעידוד בארגונים ובצוותים משתי סיבות:

א. הוא משמש אינדיקטור לקיומן של בעיות שצריך לשים-לב אליהן.

ב. קונפליקטים מובילים לצמיחה ולחדשנות, לדרכים חדשות לחשיבה וליצירת חלופות נוספות לפתרון בעיות (ענבר,  2000; פשר, 2005).

מודעות עצמית

בחלקה הראשון של הסדנה שהתקיימה לרכזים ובעלי תפקידים ב"ידיד לחינוך"  בנושא למידה רגשית – חברתית, הוצבה קודם כל מטרה להעמקת המודעות העצמית, אחת המיומנויות החשובות ביותר בכל הקשור לניהול העצמי. חלק זה בסדנה הוא חשוב ביותר לפני שאנו דנים בהתמודדות עם קונפליקטים.

קיימות טכניקות שונות להעמקת המודעות העצמית. הטכניקה שנבחרה הייתה האינטרוספקציה = ההסתכלות פנימה.

החברים קבלו 16 פתגמים, המייצגים ערכים שונים. כל חבר צריך היה לבחור את הפתגם ההולם ביותר את אישיותו, למרות שכל הערכים המשתקפים  בפתגמים חשובים. לדוגמה, האם הוא יותר משימתי או הרגישות החברתית חשובה יותר בעיניו. האם הוא שוחר שינויים או מעדיף להיצמד לדפוסים המוכרים לו. הבחירה של כל חבר שיקפה את סדר העדיפויות שלו. אחר כך התבקש כל חבר לדרג מתוך רשימה של מתנות שהוא יכול לקבל, מה הוא מעדיף  על פי משאלות לבו. גילם המתקדם של החברים גרם לכך שחלק מהחברים דירגו את הבריאות בראש הסולם. מספר ניכר של חברים בחרו במתנת העזרה לזולת, ערך שמניע את ההתנדבות שלהם. המנהיגים שבחבורה דירגו את הפעלת ההשפעה כחשובה ביותר בעיניהם, אם כי הסתייגו מהמילה "שליטה" שהופיעה בהגדרה. כולם היו תמימי דעים שיש להמיר את המילה "שליטה" במילה: השפעה.

התמודדות עם קונפליקטים

בסדנה שהתקימה אחר כך, ערכנו טעימה של אחת המיומנויות הבין - אישיות: התמודדות עם קונפליקט.

החברים התבקשו להעלות את האסוציאציה הראשונה שעולה בדעתם בזיקה למילה קונפליקט. רוב החברים ציינו אסוציאציות שליליות, כמו: התנגשות, מתח, מאבק וכו'. עד מהרה עלו גם אסוציאציות חיוביות, ביניהן:  אתגר, הזדמנות לצמיחה, חשיבה יצירתית, הצפת רצונות ואינטרסים, תחרות בונה וחידוד המחשבה.  דווקא החיכוך של אבנים יוצר את האש, וחיכוך המיתר על כלי הנגינה מפיק מנגינה.

 איתרנו את המיומנויות התוך - אישיות הנדרשות להתמודדות בונה עם קונפליקט, ביניהן:

> הסובלנות לשונה

> קבלת האחר, הכלה

> אמפתיה: החתירה לראות את הדברים מבעד לעדשה של האחר, לנסות לחוות את רגשותיו

> יצירתיות - הניסיון לצאת מתוך הקופסה, לחפש פתרון שיענה על האינטרסים של שני הצדדים.

>  חוסן נפשי להתמודד עם המתחים  הכרוכים בקונפליקט

> גמישות מחשבתית.

החברים קיבלו שאלון המכוון לבחון את הסגנון הדומיננטי בהתמודדות שלהם עם קונפליקט. כל חבר זיהה באמצעות השאלון את שכיחות השימוש שלו בכל אחד מחמשת סגנונות ההתמודדות עם קונפליקט. חלק מהחברים הופתעו מתוצאות השאלון. הם נוכחו לדעת שחשבו על עצמם אחרת. כך היו שחשבו שסגנון התמודדותם הדומיננטי הוא תחרות, ונוכחו לדעת מתוך השאלון, שהם נוקטים בשכיחות רבה יותר בסגנון של ויתור. הייתה הסכמה בקבוצה שככל שמתקדמים אנו בסולם הגיל, גוברת הנטייה שלנו לסגנון הוויתור.

מכל מקום, הקבוצה הגיעה לשתי תובנות מרכזיות בסדנה זו:

א) יש לחתור במידת האפשר לסגנון של שיתוף פעולה וסיוע. סגנון זה עונה על האינטרסים של שני הצדדים, אולם הוא כרוך בהשקעת אנרגיה רבה למציאת פתרון יצירתי.

ב) אין להיצמד לסגנון אחד, אלא יש להפעיל את מלוא הרפרטואר של חמשת הסגנונות, ובלבד שהסגנון הנבחר יתאים לנסיבות המיוחדות של הקונפליקט.

המצב הוא שקןבע באיזה סגנון עדיף להשתמש.

למאמרו של דר' אבי צפרוני בנושא זה כאן