לימדתי ילדים עם "בעיית שליפה" בראשית הקריאה -
מאת: טולדנו צביה

מי מכם לא נתקל בקושי של תלמיד כיתה א' להתגבר על הקריאה? השנה הקושי היה גדול במיוחד. היעדרות מביה"ס בגלל הקורונה, הלמידה בזום, העדר חיי חברה, תוסיפו לכל זה פגיעה מוחית קלה שמקשה על הילד ל"תרגם" את מה שהוא רואה.

נתקלתי בכך לראשונה לפני חודש. קבלתי תלמיד כתה א', שלדברי המורה אינו מזהה עדיין את האותיות. פגשתי ילד מתוק מדבש. "את יודעת, יש לי אחות תאומה, היא לומדת ב-א'-2" התחלתי במילים קלות – חלה (המנוקדת בקמץ כמו תמיד כשמתחילים ללמוד קריאה) הסתרתי את ההברה לה, ובעזרת מקל הוראה שהתקנתי ביוזמתה של סמדר לוין מצוות התקשורת שלנו, הצבעתי על האות ח'.(מצ"ב צילום)
לפתע הילד התחיל למנות באצבעות את כל האלף בית. כשהגיע לאות ה' המשיך ביד השנייה: ו', ז' .לפתע קרא בהתרגשות: "נכון שזה ח'?". נכון מאוד, אמרתי, ולא הגבתי מעבר לזה. המשכנו. הפעם הסתרתי את האות ח' והראיתי לו את האות ל'.
לתדהמתי הריטואל חזר. כשהגיע לאות י' חזר "למנות" ביד הראשונה: כ', ל', ואז קרא בשמחה: "נכון שזה ל'?". נכון מאוד אמרתי לו, אבל מדוע אתה משתמש באצבעות"? אני רואה שאתה מכיר את כל האותיות. "ככה אני רגיל, זה יותר קל לי".
אני מכירה את השימוש באצבעות בחשבון! אבל בקריאה נתקלתי בזה לראשונה.
החזרתי את התלמיד לכיתה וסיפרתי למורה. מסתבר שהמורה ידעה. "כן, אני יודעת, יש לו בעיית שליפה – זו בעיה מוכרת בראשית קריאה".

רציתי ללמוד על התופעה, ופניתי בשאלה לידיד ותיק, "ד"ר גוגל: "בעיות שליפה בקריאה" ואכן קיבלתי תשובה ארוכה ומנומקת, תוך הבטחה שהדבר ניתן לתיקון. לדברי המאמר קיימות שתי אפשרויות ושתיהן טובות:

1. אפשר לפנות לתלמיד בחידה, למשל: "אשאל אותך חידה – אל תיתן לי את התשובה. אני מבקשת רק את האות הראשונה: מה נותנת לנו הפרה? על הילד להשיב: ח'. למי יש דבשת? על התלמיד להשיב: ג'.
2. האפשרות השנייה ויזואלית. יש להראות לתלמיד ציור, כשעליו לומר רק את האות המבוקשת. בציור של בית על התלמיד לומר: ב'.

האפשרות הויזואלית נראתה לי יותר זמינה. מצאתי בחנויות הסטוק לוח קשיח עם כל אותיות ה-א' – ב' (מצ"ב צילום).

כעבור שבוע הגעתי לכיתה. לא אמרתי למורה דבר. ישבתי עם התלמיד ואמרתי לו: "היום נשחק". לקחתי את הלוח והסברתי לו את ההוראות: "אסור לך להגיד מה בציור, עליך רק לנקוב בשם האות" – במשך כל השיעור עשינו זאת מספר פעמים. לקראת סוף השיעור כתבתי על דף את המילה מ ת נ ה. הוריתי לתלמיד לקרוא, ובקשתי לא להשתמש באצבעות, וראה זה פלא – זה עבד!
החזרתי את התלמיד לכיתה, סיפרתי למורה מה עשינו, והראיתי לה את הלוח. "צביה, תשמעי, זה מדהים! אני יכולה לצלם את הלוח?" אמרתי לה: "קחי את הלוח מתנה ממני. אני אקנה אחר" (5 שקלים).
השתמשתי בלוח עם עוד תלמידים והוספתי רעיונות משלי וגם ערכתי תחרויות בין שני תלמידים. לאחר הקמץ והפתח למדו חיריק ואח"כ חולם.
הצבעתי למשל על ציור של סוס. "איך תקרא לאות הראשונה בקמץ? הילד משיב – סה, "נפלא, עכשיו איך תקרא בחיריק?" הילד משיב סי. "נהדר, עכשיו בחולם". הילד משיב סו.
הצבעתי על ציור של רכבת. "תסתכלו רק על האות הראשונה – בקמץ". התשובה לא אחרה לבוא: רה . פניתי לתלמיד השני: "בחיריק", מייד ענה: רי. חזרתי לתלמיד הראשון: "עכשיו בחולם". ללא היסוס ענה לי: רו.

מה שיפה בתהליך הוא שאני לא מסתירה את התמונה, ולמרות זאת אין היסח דעת והתלמיד מתמקד במשימה: להסתכל רק על האות הראשונה.
ככה השתעשענו עם כל הלוח – תלמיד ועוד תלמיד, וכשעברנו לטקסטים מחוברת העבודה, היה הרבה יותר קל.
שבוע אחר כך וויתרתי על הלוח ועברנו לטקסטים מהחוברת. ראיתי ממש שיפור, גם המורה הודתה לי, וגם היא נעזרת כעת בלוח – כל כך פשוט !!

נזכרתי בנחיתה לחלל: "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות".

אכן הרגשת סיפוק. כשהכיתה שלי יצאה לטיול, לקחתי תלמידים מא' אחרת ועשיתי איתם חזרות באמצעות הלוח על כל צורות הניקוד שלמדו: קמץ , פתח, חיריק, חולם.