החווה החקלאית - מקום בלב בבת ים, מאת: צביה טולדנו

פינת צמחי מרפא, גן ירק, פינת נוי - המגע עם הטבע נותן לתלמידים ולמתנדבים שלווה ורוגע, אפילו מכינים שייק, סלט או תבשיל

יש לי העונג לספר לכם על מקום קסום, מובלעת ירוקה ויפה, מוסתרת בין הררי הבטון של בניינים רבי-קומות – החווה החקלאית בבת ים.

נפגשתי עם מנהל החווה, צור חביב, שבעברו היה מנהל בית ספר. צור הוא עובד משרד החינוך, והחווה נחשבת לבית ספר לכל דבר. רחל בסר, סגניתו, המרכזת את קבוצת המתנדבים ב'ידיד לחינוך', הייתה שנים רבות מורה לחקלאות ולמדעים.
צור ורחל סיפרו לי על החווה, רחל יצאה לקבל את קבוצת התלמידים שהגיעו, וצור ערך לי סיור מודרך.

ראיתי שם את "פינת המרפא", ובה גידולים כמו נענע, רוזמרין, ומרווה.
ראיתי גן ירק ובו גידולים כמו תפוחי אדמה, עגבניות מלפפונים וחסה.
ראיתי פינת נוי – צמחיה ביתית של פרחים שונים במבנה מקורה, כדי שלא תהיה שמש ישירה.
ועוד ראיתי שם חממה ניסיונית לגידול פטריות מסוג צדף, המשמשות גם לרפואה. את הרעיון יזם המתנדב זלמן קאופמן שתחום ההתמחות שלו הוא ביולוגיה ובוטניקה. בחממה טמפרטורה ולחות מיוחדים. הילדים מגדלים את הפטריות בדליים מלאי קש שעליו זרעיי הפטריות (תפטיר). הדליים מלאים בחורים ולאחר ימים אחדים יוצאים משם הנבטים.

במשך כל השבוע מגיעים לחווה תלמידים מכל העיר. החווה קולטת כ- 600 תלמידים בשנה, החל מכיתות ג' – ד', כולל החינוך המיוחד.
הם מגיעים לחווה בהסעות מביה"ס פעם בשבוע, ושוהים שם כשעה וחצי. תלמידים שמגיעים בפעם הראשונה מקבלים הדרכה, הכוללת היכרות עם כלי העבודה, כללי בטיחות בשטח, ושמירה על מרחק בין תלמיד לתלמיד – על מנת למנוע פגיעות או פציעות.
על פי תוכנית העבודה, התלמידים לומדים להכיר מושגים ופעילויות הקשורות לאדמה – עידור וריענון האדמה, בניית ערוגות, זריעה, השקיה ואיסוף היבול.
הם מרגישים שייכות למקום. גורפים, אוספים פסולת במריצה, מלווים כל תהליך מתחילתו ועד סופו. החוויה של התלמיד במפגש עם הטבע תורמת רבות להרגשה ולמצב הרוח.
לדוגמא, מספר צור, לאחר עיבוד האדמה ויצירת ערוגות, זרענו שעועית ירוקה וצהובה. כעבור שבוע ראינו בצבוץ של נביטה. ההתרגשות הייתה רבה. התהליך נמשך עד לקטיף. לפעמים התלמידים מקבלים שקית מהלקט, ולפעמים יחד עם המתנדבות מבשלים ביחד ואוכלים.
רוב הערוגות מקבלות מים מטפטפות, המונחות לאורכן של הערוגות וטוב שכך. החווה כמו בתי הספר הייתה סגורה כמעט חודש במשך כל תקופת המלחמה.

המורים שמלווים את התלמידים, יודעים לספר, כי תופעות כמו אלימות, בעיות של חרדות, פחדים, ביישנות ומופנמות הבולטים מאוד בביה"ס, לא נראים בכלל כשהתלמידים בחווה. המגע עם הטבע נותן רוגע ושלווה.
ביום ביקורי שהו בחווה שתי קבוצות מהחינוך המיוחד. אני חייבת לציין, שאם לא היו אומרים לי, לא הייתי מבחינה בשום הבדל – הייתה חריצות, התלהבות, והכי חשוב, חופש במרחב הפתוח.

רחל, שקלטה את התלמידים, שאלה כל אחד "מה אתה רוצה לעשות היום"? מי במריצה מי במגרפה ומי בהשקיה. לפתע אחד התלמיד זעק: רחל, הצמח שלי מת! מייד אספה רחל סביבה בסבלנות רבה את כל הקבוצה, והסבירה, כי מדובר בצמח עונתי בשם אמריניוס. הצמח לא מת, הוא מחליף את הפריחה הישנה שנבלה בפריחה חדשה.

צוות 'ידיד לחינוך', שעובד בחווה, מונה 8 מתנדבים. רחל מדגישה שהם מאוד משמעותיים בחווה – הם מגיעים בימים קבועים, כל אחד לפי יכולתו. הם מעצימים את התלמידים בהיותם דמות משמעותית עבורם, יוצרים איתם קשרים יפים, ויוזמים ארוחות כמו קציצות חוביזה, שקוצצו ע"י התלמידים וטוגנו, או הכנת פיתות. לא אחת, מספרת רחל, ראיתי תלמידים שמניחים ראשם על כתפי המתנדב המבוגר, אולי, היא אומרת, כדי לקבל חום ואהבה. יש בחווה שני מתנדבים שאחראים על החלק הטכני - משקמים ומתחזקים כלי עבודה, ונקראים לעזרה כאשר יש צורך למתוח חוטי תיל לגובה, עבור צמחים מטפסים. הם אינם עובדים עם תלמידים.
המתנדבים מספרים שיש להם תחושה משפחתית. צוות החווה מתעניין בשלומם אם הם חולים או נעדרים מסיבה כלשהי, והם מוזמנים לאירועים חגיגיים. עבורם העבודה בחווה היא מעין תרפיה - לחוש את האדמה ולהיות בחברת תלמידים ומורים שיודעים להוקיר אותם.   

היום, בתום הפעילות בשטח, התלמידים רחצו ידיים במים וסבון והתפנו לפינת המטבח להכין שייק ולהרים ביחד כוס לחיים.
לכל תלמיד משטח חיתוך וסכין לא חדה. הם פרסו תות שדה, בננות, תפוחי עץ, וקצצו עלי סלרי. תוך כדי קיצוץ רחל סיפרה על המרכיבים החיוניים שיש בכל ירק ופרי. הכל נטחן בבלנדר בתוספת מעט מים. "בבית אתם יכולים להוסיף חלב במקום מים", היא אומרת. המשקה נמזג לכוסות וברכנו "לחיים". יאמי יאמי, כמה טעים .
זו פעילות שיש בה הכל – הפעלה, לימוד, חברותא, וגם בישול. הפעם זה היה שייק, אבל לפעמים זה סלט או תבשיל.

החווה גם משמשת כמקום לפעילות קהילתית – לקראת ל"ג בעומר תהיה הפעלה להכנת חץ וקשת.

אכן מקום בלב, לא רק לתלמידים.