מיהם המתנדבים שלנו? הגיגים ומצלמה – מאת: עמנואל רונן

 כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל.  נתן זך

אני אוהב את הילדים, והמצלמה שלי מתעדת אותם ואת העשייה של מעשי ההתנדבות.
בפס הקול אנו יכולים לשמוע את המתנדבים והמתנדבות, המורות והתלמידים ומנהלות בתי הספר.
מי אתה המתנדב, מי את המתנדבת?

במפגשים שלי עם התלמידים אנו משוחחים. על מה משוחחים?
על אמפתיה, דחיית סיפוקים, חרם, דיבור לפני קהל, מה עושים במציאות בלתי צפויה, חשיבה יצירתית, דימוי עצמי. נתנו כותרת לשיחות אלה: "כישורי חיים".
מדהים עד כמה המחנכת מעורבת. באחד השיעורים שאלנו, מהו אושר. ברור שהכסף קיבל עדיפות גבוהה. המחנכת התערבה וסיפרה שעזבה מקום עבודה בהייטק בתנאי שכר מעולים, והעדיפה להיות מורה, וזאת משום שחיפשה משהו שייתן לה משמעות.
ואז שאלנו, מהי משמעות?

בסיום המפגש יש שיעורי בית לא קונבנציונלים: "בקשו חיבוק מאחד ההורים", "סדרו את המיטה שלכם מדי בוקר", "תרגלו חיוך ושתיקה, כאשר אתם מגיבים. חיוך כדי לפתור בעיות, ושתיקה כדי למנוע בעיות".
ביקשתי באחד השיעורים להסיט את הווילון, ומיד שאלתי, כיצד כותבים להסיט,
ב-ט' או ב-ת'?
חומרי הלמידה שלי הם קטעים מסרטים, שקופיות של ציטוטים, מסע דרך שירים, וילדים שמספרים על עצמם. החומרים נלקחים מהדינמיקה בכיתה, ונוצרת אוירה אינטימית.

אמרו לי, אל תדבר איתם על פוליטיקה. השבתי שלא אדבר איתם על פוליטיקה, אדבר על אחריות, מנהיגות וערכים.

כאן אני מעלה את השאלה: מהו חינוך? מה התפקיד שלנו?
הילדים מאוד מושפעים מהמתנדבים ומהמתנדבות, הם מרגישים שאוהבים אותם, שמחזקים את הביטחון העצמי שלהם.

בתי הספר הם שונים ביחסם למתנדבים. יש המתייחסים למתנדבים כמובן מאליו, אבל ברוב בתי הספר מחבקים.
"אם לא הייתי צריכה להגיע לבית הספר, לא הייתי קמה מהמיטה בבוקר" סיפרה אחת המתנדבות.
חייל במדים הגיע לבית ספר צפרירים, כדי לומר תודה למתנדב שקידם אותו באנגלית.

                          וזה מה שמראה המצלמה – סרטון