בתחילה פנו אליו בגלל בעיות חשמל נקודתיות: שקעים, מפסקים, ותאורה בכיתות – ראיון עם אמנון אלוני משהם מאת: טלי בשוראי יצקוביץ

על המתנדב שבנה מודל התנדבות ייחודי

בקהילת ידיד לחינוך פוגשים לא מעט מתנדבים מעוררי השראה, אך הסיפור של אמנון אלוני הוא דוגמה מיוחדת לאופן שבו יוזמה אישית, רגישות אנושית ואמונה בחינוך יכולים להפוך התנדבות ליצירתית ויחודית במיוחד.

כשחושבים על התנדבות ב״ידיד לחינוך״, רובנו מדמיינים מתנדבים שמסייעים לתלמידים בקריאה, חשבון או אנגלית, אבל ההתנדבות של אמנון אלוני (81) מהיישוב שהם, נראית אחרת לגמרי. היא מתרחשת בבית הספר הדמוקרטי "שחף", ביישוב שהם, בנגרייה, בלובי בית הספר, בין חוטי חשמל, לוחות עץ, צבעים, תאורה, ובעיקר בין ילדים סקרנים. אמנון מאמין שהתנדבות לא חייבת להיראות בצורה אחת קבועה. “לא כולם צריכים לשבת וללמד מקצוע. לפעמים צריך פשוט להיות בבית הספר עם הידיים, עם ניסיון החיים, עם הרצון לעזור".
אמנון החל להתנדב בשנת הלימודים הנוכחית, כשבועיים לפני חנוכה. מאז, הוא מגיע לבית הספר ונעשה חלק בלתי נפרד מהמרחב. “הזמן פשוט עובר לי", הוא אומר. “אני עובד קשה, אבל מאושר".

אמנון הוא מהנדס בניין בהכשרתו, בוגר הטכניון, שלימד לאורך השנים בבתי ספר תיכוניים, בחטיבות ובבתי ספר להנדסאים. "חשמל מלווה אותי מגיל צעיר מאוד, עוד מגיל 15”, הוא מחייך, וגם היום, למרות שאינו עוסק בכך מקצועית, הידע והניסיון נשארו בידיים. עבור אמנון, ההתנדבות איננה רק תרומה לאחרים אלא גם עוגן אישי. “זה נותן לי איזון", הוא אומר. “אני יוצא מהבית כדי לעשות משהו טוב, ומשהו טוב באמת חוזר אליי".
בתחילה פנו אליו בגלל בעיות חשמל נקודתיות: שקעים, מפסקים, תאורה בכיתות, אבל מהר מאוד ההתנדבות התרחבה והפכה לשותפות של ממש עם מיכה, מורה לנגרות ואמנות, ועם הילדים. במסגרת ההתנדבות, אמנון משתלב בעבודת הנגרייה: עוזר לילדים להדביק, לצבוע, לחתוך, לפתוח בקבוקים, להתמודד עם סוגים של חומרים, דברים שלמבוגרים נראים פשוטים, אבל לילדי כיתות א’–ב’ הם עולם ומלואו. הקשר עם הילדים נבנה בהדרגה, כמעט בלי תכנון. “בהתחלה הם רק הסתכלו, שאלו ‘מה אתה עושה?’ ו‘איך קוראים לך?’, ואז זה הפך ל’אמנון, תעזור לי רגע’", הוא מחייך ומוסיף: “בלי ששמתי לב, נהייתי חלק מהרהיטים בלובי". הרגעים הקטנים הם אלה שנחרטים בו במיוחד, “כשילד מצליח לעשות משהו בעצמו, או כשמישהו אומר לך ‘זה לא היה קורה בלי העזרה שלך’, זה שווה הכול.”

מימין לשמאל: מיכה המורה לאומנות, אמנון המתנדב שלנו משהם ועומר         נאור מנהל ביה'ס "שחף" על רקע תערוכת חנוכה.

הנגרייה פועלת ברוח של יצירה חופשית ומיחזור: עץ, נייר, קרטון, פלסטיק, חוטים. כל חומר מקבל חיים חדשים. לקראת חנוכה, ההתנדבות קיבלה ממד נוסף,  אמנון סייע בהתקנת תאורה לתערוכה, כולל מיצגים מורכבים כמו חנוכייה גדולה, הבנויה על לוח עץ, שבה לכל פמוט הותקנה נורה. זה היה שילוב מדויק של נגרות, חשמל ויצירתיות. לדבריו, מנהל בית הספר, עומר נאור, אף אמר לו במפורש: “בלי העזרה שלך התערוכה הזו לא הייתה נראית ככה".

גם העבודה המשותפת עם מיכה, מורה הנגרות והאמנות, משמעותית עבורו. “אנחנו עובדים ביחד בשקט, כל אחד בשלו, ותוך כדי מקשקשים, מדברים על אמנות, על יצירה, על החיים". פער הגילאים, לדבריו, לא מורגש: “זה בכלל לא משנה בן כמה אתה, כשיש חיבור, יש חיבור". אמנון לא הסתפק במסגרת התנדבותית קיימת. מתוך היכרות עמוקה עם תלמידים ועם הצרכים שעולים מהשטח, הוא יצר מודל התנדבות ייחודי, כזה שמבוסס על קשר אישי, הקשבה, והתאמה אמיתית לכל תלמיד. עבור אמנון, התנדבות איננה “שעות על הדף”, אלא מפגש אנושי, שמטרתו לחזק, לעודד ולפתוח אופקים. בפעילותו, אמנון מצליח לשלב ידע, ניסיון חיים ויחס חם, וליצור מרחב בטוח, שבו התלמידים מרגישים שרואים אותם. לא פעם, שינוי קטן בגישה או מילה במקום הנכון, הם אלה שעושים את ההבדל הגדול. הייחוד בהתנדבות שיצר טמון בכך, שהיא אינה חד־כיוונית. זהו תהליך של למידה הדדית, שבו גם המתנדב וגם התלמיד יוצאים נשכרים. העשייה של אמנון מזכירה לכולנו עד כמה כוח יש לאדם אחד עם יכולת וכישורים טכניים ויצירתיים, שמחליט לפעול, ועד כמה התנדבות, כשהיא נעשית מהלב, יכולה להשפיע לאורך זמן.

אין ספק שזו דוגמה חיה לרוח 'ידיד לחינוך' ולערכים שעליהם היא נשענת: מעורבות, אחריות חברתית, ואמונה בכוחו של קשר אנושי. בסופו של דבר, אמנון מסכם בפשטות: “כל עוד אני יכול לקום בבוקר ולעשות משהו בשביל מישהו אחר, אני מרגיש שיש לי סיבה טובה לצאת מהבית".