הנוסחה הסודית של יעקוב פרידמן מבאר שבע: מהמעבדה הכימית לסדנת יצירה, שלמהלכה ולתוצאותיה הוא קורא קסם – מאת: יפה חכמון

יעקב פרידמן, איש אשכולות, חביב, חייכן וניחן בחוש הומור, נולד ביפו, ולימים עבר לבאר־שבע, שם למד כימיה באוניברסיטת בן־גוריון. בתום לימודיו החליט להשתקע בבאר־שבע, והקדיש שנים רבות למחקר ופיתוח בתעשייה. הוא חתום על פורמולות ופטנטים שזכו להכרה רבה, ואכן הרעיונות שהגה באו לידי מימוש. אך נדמה שאחת ההמצאות החשובות ביותר שלו, התגלתה דווקא לאחר פרישתו: היכולת לשלב בין דמיון יצירתי לבין עבודה עם הדור הבא.

האמת, הוא מספר, שגם במעבדה ככימאי בתעשייה, היה לו במקביל בצד שולחן קטן, שם היה מרכיב, מדביק ויוצר לו מדימיונו. "עסקתי במחקר, והעיסוק הזה נתן דרור לדמיוני. הרי פיתוח מוצרים, גם הוא סוג של יצירתיות".

עם פרישתו של יעקב, הוא החליט להתמקד ביצירתיות. לפני שלוש שנים החל לפעול כמתנדב ב"ידיד לחינוך", שובץ לבית הספר "לב הפארק" והעביר שם קורס לאומנות ויצירה. בהמשך עבר לבית הספר "יצחק נבון", בו הוא מלמד "קסמים ויצירה" – על משמעות הקסמים, בהמשך.
"במפגש הראשון שלי בבית הספר שוחחתי עם המנהלת והצוות, הראיתי להם כמה מעבודותי באמנות, שיש בהן אמירה וגם סוג של קסם. הם הפגינו התלהבות רבה והחליטו לעזור", מספר יעקב. "קיבלתי חדר, שבמקור היה מיועד לנגרות. המקום היה מאובזר היטב ואיפשר חופש יצירה".  

"אני לא משתמש בכל מה שיש שם", הוא אומר. "מה שאני עושה, זה לא נגרות, אלא בניית קסם. אני עובד עם ילדים מכיתות ה' ו' בעלי ראש יצירתי. כל ילד מקבל שקית ובתוכה כל מיני דברים, שאינם קשורים אחד לשני: חתיכות עץ, צינור, טבעות, חוט, צלוטייפ – המון דברים קטנים שביחד צריך לבנות מהם סוג של מה שאני קורא, קסם. אני מביא את המוצר המוגמר, הילדים רואים ומתפעלים. עכשיו, אני אומר להם, 'הכיף נגמר, צריך להתחיל לעבוד'. ואז מתחיל דו שיח בין הילדים, ולאט לאט בונים את הקסם - המוצר. קוסם", הוא ממשיך, הוא סוג של שחקן, הוא הרי עושה הצגה, וזה מה שהילדים עושים, ואז הם הולכים הביתה, מציגים להורים, והשמחה גדולה. בכלל, לילדים יש ראש רענן, הם מפצחים לעיתים מה שמבוגרים לא מצליחים. הם בונים את הקסם, לומדים להפעיל אותו וגם להציגו".
בתהליך היצירה יעקב מלווה קבוצה קטנה ואינטימית, המונה חמישה תלמידים ותלמידה אחת. לאט לאט הילדים הופכים להיות מרוכזים, רציניים, ומחויבים לתוצאה. תלמיד אחד, אומר יעקב, שהוא פיקח, אבל שובב גדול, מתרוצץ אנה ואנה. יעקב לא יודע אם הוא מקשיב, אבל הוא מאמין, שגם תוך כדי חוסר המנוחה הזה, הוא קולט ומפנים דברים.

התפקיד הזה שיעקב לקח על עצמו באהבה רבה,  כרוך בלא מעט חשיבה והכנה, שבעקבותיה גם הוא וגם התלמידים זוכים לחוויית יצירה אדירה.
יעקוב: "הסיפוק הגדול ביותר עבורי, אינו טמון במוצר המוגמר, אלא בעיניים הבורקות של התלמידים. לראות אותם לומדים ליצור משהו חדש, שממלא אותם בגאווה – זה הכל", הוא אומר בחיוך. "הם לא רק בונים את הקסמים, הם ממש צריכים לשחק כמו קוסמים בפני קהל, ולהאמין ביכולת שלהם".