"הרבה פעמים מתנדבי 'ידיד לחינוך' מביאים עושר מעולמם המקצועי – זה יותר ממתנדב" – ראיון עם אדר ארד - ראש מינהל החינוך בעיריית הרצליה, מאת: רני רוגל

"אני קם בבוקר, כדי שילדי הדור הבא יצמחו קצת יותר טוב. הייתי מוכן ללמד כל מקצוע, כי מה שחשוב זה המפגש והקשר הבינאישי עם הילדים" – דברים שחשב עוד בתחילת דרכו כמורה וכמנהל

אדר ארד מונה בראשית שנת 2025 לראש מינהל החינוך והערכים בעיריית הרצליה, העיר בה יש כ-130מתנדבות ומתנדבים ב-22 בתי ספר. חנה רבי היא רכזת עמותת "ידיד לחינוך" בהרצליה.

דרכו של אדר ארד לתפקידו היום מעניינת, וכללה ממשקים רבים עם מערכת החינוך, ביניהם היכרות וקשר עם "ידיד לחינוך". לקראת סיום לימודי תואר ראשון במנהל עסקים וגיאוגרפיה מאוניברסיטת תל-אביב, הוא חיפש להשתלב בשוק העבודה. במשך שנה עבד בחברת הייטק, והרגיש שזה לא הייעוד שלו והמקום בו הוא רוצה להיות. "רציתי להיות במקום בו אבין למה אני קם בבוקר. הטכנולוגיה והשורה התחתונה של הבעלים לא סיפקו אותי", הוא אומר בפגישה שהתקיימה במשרדו בעירייה.

בנוסף לתואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל-אביב, אדר למד וקיבל תעודת הוראה, ובגיל 25 התחיל ללמד. "הבנתי לשם מה אני עושה זאת", הוא אומר. "אני קם בבוקר, כדי שילדי הדור הבא יצמחו קצת יותר טוב. הייתי מוכן ללמד כל מקצוע, כי מה שחשוב זה המפגש והקשר הבינאישי עם הילדים. החום שנתתי להם וקיבלתי מהם, מילא לי את המפרשים ברוח – זה המקום בו עליי להיות".

דרכו של אדר ארד לתפקידו בעיריית הרצליה עברה במסלול, שכלל לימודים וקבלת תעודת הסמכה לניהול בית-ספר ב"אבני ראשה" ואוניברסיטת תל-אביב. הוא החל כמורה ורכז שכבה ב"תיכון אליאנס" בתל-אביב, בהמשך ניהל את בית הספר השש שנתי "קוגל" בחולון, ואז ניהל את בית-הספר "יהודה המכבי" בתל-אביב. בארבע השנים שקדמו לתפקידו היום, הוא ניהל את אגף החינוך במועצה המקומית קדימה-צורן.

כשהוא מתבקש להציג את תמונת מערכת החינוך בהרצליה כפי שקיבל אותה, עונה ארד אדר: "אחת הטובות בארץ. הנתונים והמדדים משביעי רצון. ההישגים הפורמליים, לרבות נתוני הגיוס, מעידים על עמוד שדרה ערכי של הנוער. אני מחויב לתגבר את המערכת במדדים מחוץ לנורמה הארצית. מצפה לראות איזון מגדרי בהישגים, כשהבנות משולבות במדעים מדויקים, ומכוונות לתפקידים משמעותיים בצבא לא פחות מהבנים. אלו מדדים שאנחנו יוצרים, ומלווים את הפעילות".

ארד אדר מציין את בעיית המחסור בכוח אדם בהוראה, כולל סייעות, ושחיקה במעמד המקצוע, קושי הולך וגדל בניהול המוסדות, כשתקופות החירום הממושכות הכבידו על בתי הספר.

"הנוער של אחר המלחמה שרוי במצוקה, עם עלייה גדולה מאוד באירועים חריגים: אלימות, פגיעות עצמיות, מצוקות חברתיות, דיכאון, בדידות, קשיים תפקודיים. זו תופעה ארצית, אנחנו לא מיוחדים בכך. האתגרים היום שונים לעומת תקופת טרום הקורונה והמלחמה. הילדים עברו שנים של מצבי חירום. לקוות שהכל יהיה בסדר זה לא אנושי. אנחנו מתמודדים עם האתגרים כמו כל גופי השלטון המקומי ומשרד החינוך".

מה יראה כהישגים

נוכח תמונת המצב הלא מעודדת, נשאלת השאלה, מה יראה אדר ארד כהישגים של פעילותו. "אנחנו רוצים שהתלמידים והצוותים ירגישו טוב, בטוחים ומוערכים – ילדים וסגל. כל הזמן אנחנו חושבים איך לחזק את השְׁלוֹמוּת שלהם (שְׁלוֹמוּת = מצב של רְווחה גופנית, נפשית וחברתית). אנחנו רוצים להעמיק את החינוך החברתי-ערכי, בתחושה שבעידן הזה עם אי בהירות כללית, חשוב לדייק את המצפן הערכי של בית הספר והתלמידים. אנחנו שואפים לדמות בוגרים לא רק עם מיומנויות אקדמיות, אלא גם עם קשר עמוק של זהות עם מדינת ישראל, ציונות, דמוקרטיה וגם יהדות – והדברים שזורים זה בזה. אני רוצה לראות, איך חוזרים לחיבור בין שני הערכים: דמוקרטיה ויהדות. זה לא פשוט, אבל בלי לדבר על זה, זה לא יקרה".

הקשר עם "ידיד לחינוך"

אדר ארד הכיר את פעילות "ידיד לחינוך" כמנהל בית הספר יהודה המכבי בתל אביב, והוא מביא מניסיונו באותה תקופה. "פתחנו לרווחה את הדלת בפני המתנדבים. הייתה לנו קבוצה לא קטנה של מתנדבי העמותה, שמבחינתנו היו חלק מצוות בית הספר. מינינו אחת מצוות ההוראה כרכזת, ששומרת על קשר עם המתנדבים, כולל ציון ימי ההולדת שלהם. מצד שני, "ידיד לחינוך" נותנים לנו כשיטה מאוד מעצימה את היכולת להיקלט בבית הספר. בין גורמי ההצלחה, העובדה שמתנדבות ומתנדבים מגיעים ליום משמעותי מדי שבוע – נוכחות עם ערך, שמאפשרת את החיבור למורה ולתלמידות ותלמידי הכיתה.

כמו כן, הליווי והדרכות של "ידיד לחינוך" מסייעות למתנדבים להיות משמעותיים. התוצאה היא שמתנדבים נשארים מספר שנים בבית הספר, והם מיומנים בשפה החינוכית ובשיטות ההוראה של בית הספר. המורות מכירות בערך שהן יכולות לקבל מהמתנדבים, וזה נותן המון לילדים, שזוכים בעוד מבוגר משמעותי שיכול לעזור, ללמד, לשחק. הרבה פעמים מתנדבי "ידיד לחינוך" מביאים עושר מעולמם המקצועי – זה יותר ממתנדב".

מהתנסותי האישית כמתנדב, כבר שנה חמישית בכיתות ג'-ד', שאלתי את ארד אדר לגבי רמת הקריאה והכתיבה של התלמידים. "אם יודעים לעזור לילדים בכתיבה, ולתת להם לבטא את עצמם, למשל להתכונן לראיון, הופכים עבורם את מעשה הקריאה והכתיבה למטרה ברורה", הוא אומר.

מדידה והערכה - האם אפשר לכמת את ההתנדבות?

"כדי להעריך, צריך למדוד הרבה פרמטרים ולבודד תרומה למדדים פורמליים. לא נכון להשית את זה על מפעל התנדבותי. אני רוצה לחבר את הנושא לשְׁלוֹמוּת, לחיבור הבין-דורי. יש ציפיות לקידום חינוכי, ויש הרבה גמישות במציאת התחום בו מתנדבים יכולים לתת את הערך המוסף לתלמידים. התייחסות כזאת צריכה לכלול גם את הערך שהמתנדבים מקבלים, ולכן חשוב עד כמה מתנדבים ובתי ספר מרגישים יחד, וממשיכים לחזור להתנדבות שנה אחרי שנה".

אדר, לסיום מה המסר שלך למתנדבות ומתנדבים?

"קודם כל תודה לכל אחת ואחד מכם על הצבע והאור שאתם מביאים לתלמידים. אני מקווה מאוד שבסוף כל יום התנדבות קיבלתם בחזרה – תודה ממורה, חיוך מתלמיד, השראה ליום המחרת. ילדים הם אופטימיים, ואם מצליחים לקבל מהם חיוך ואופטימיות זה נהדר".