הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

"אני מרגישה שנעשה לי נס: שניצלתי הזדמנות ל"תיקון" יחסיי עם עבודתי, וחזרתי ללמד בשלווה" - מאת: שלומית שניר

איני יודעת באיזה גיל גמלה בי החלטה שאהיה מורה, כי מאז ומתמיד לא חשקתי אלא במקצוע הזה, לעבוד בו לכשאגדל. כבר בגן בקיבוצי, גיליתי תפיסה לימודית טובה, אך אמי ילידת חלב שבסוריה, עצרה באבי, שרצה ללמד אותי מגיל רך, ואמרה לו, שלמרות שבילדותו בגרמניה, הוא נשלח ל"חדר" בגיל שלוש ובהמשך למד במסגרת ארצית למחוננים, הרי שבעיניה, ליצירה ולמשחק בגן, יש ערך רב להתפתחותי, ושאספיק ללמוד את הדרוש לי, כשאגיע לבית הספר. אבי שוכנע מדבריה, והרפה מכך. אמי, בת בכורה במשפחה ברוכת ילדים ודלת אמצעים, זכתה ללמוד שנים ספורות בלבד, משום שיצאה לעבודה בגיל צעיר כדי לסייע למשפחתה.

סיימתי כיתה י"ב בקיבוץ כפר סאלד, ולאחר שלמדתי בהנאה הוראת היסטוריה וספרות לחטה"ב ולביה"ס התיכון, בשלוחה של אוניברסיטת חיפה ב"אורנים", קיבלתי עלי בקיבוצי את תפקיד מחנכת כיתה ז', כולל משימות בר המצווה. הייתה זו שנה מוצלחת ובלתי נשכחת.

המשכתי בביה"ס האזורי "הר וגיא", ולמרות גילי הצעיר, חינכתי וריכזתי את שכבת התלמידים בגילאי ח'. באוגוסט 1979, עברתי לקיבוץ חמדיה כדי להצטרף לבן זוגי. בנינו את ביתנו בחמדיה. במהלך הזמן נולדו לנו ארבעת ילדינו, והמשכתי ללמד.

מקובל היה אז, שהאם מעבירה את התינוק\ת שלה בגיל שישה שבועות לבית התינוקות, מציידים אותה בביפר, ובאמצעותו קוראים לה להאכלה כשהתינוק מתעורר ורעב. כשנקראתי, הייתי מסיימת בחופזה את השיעור, ורצה לבית התינוקות. עם לידת ילדיי האחרים, חשתי ביתר שאת, שהתמסרותי להוראה, גובה ממני מחיר כבד ומקשה על זמינותי אליהם. הייתי בחרדה מתמשכת ורזיתי מאוד. עמדתי לפני הכרעה אישית, אם להמשיך להורות, או לא. עשיתי הפסקה ארוכה בהוראה, ועבדתי בספריית הקיבוץ, אך הצורך ללמד, המשיך לבעור בי.

במרכז להשכלת מבוגרים, במתנ"ס המרכזי בבית שאן. בו עבדתי מאוחר יותר, היה האתגר שלי להביא תלמידים ברמות ידע ויכולות שונות, להצליח בלימודים, ובזמן קצר. ניסיתי ללמד מקצועות עתירי מלל באופן ממוקד ומובן. בניתי תכנית להקניית אסטרטגיות לימוד, שאני משכללת 20 שנה, על פיה לימדתי והדרכתי.

כאשר פרשתי לגמלאות, נחשפתי לכך שקיימת מסגרת התנדבותית בבתי הספר בשם: "ידיד לחינוך", ופניתי להצטרף אליה. בקשתי ללמד "הוראה מקדמת ואסטרטגיות לימוד" בביה"ס היסודי האזורי בקיבוצי, כשעדיין לא ידעתי, אם אפשרות כזו קיימת. לשמחתי, בקשתי מולאה ברצון. אני מלמדת בהתנדבות בבית הספר באופן פרטני, ילדים מכיתות ה' ו', שהמחנכות מפנות אלי. התלמיד\ה רוכש\ת כלים רלבנטיים לטיפוח היכולת הלימודית ולהשתלבות מוצלחת בכיתה. בעקבות זאת גם האקלים הכיתתי משתפר. אחת לשנה אני מקיימת שיעור פתוח שבו כל תלמיד ואחד מהוריו לומדים ביחד. ההורה נחשף לחומרי הלימוד, לדרך העבודה, ולחוויה הלימודית. הקשר: תלמיד- הורה- מורה, מתחזק, ונוצרת מחויבות לימודית. התלמיד מוזמן להראות את מחברת שיעורנו שברשותו, בכל עת, למחנכת ולהורים.

סגרתי מעגל מקצועי: אני מלמדת בדרך יצירתית וחדשנית, יש לי סדר יום, ואני מחדדת כישורים קוגניטיביים ורגשיים. אני מרגישה שנעשה לי נס: שניצלתי הזדמנות ל"תיקון" יחסיי עם עבודתי, וחזרתי ללמד בשלווה. זוהי השנה הרביעית להתנדבותי. הצטרפתי לקבוצה טובה של מתנדבים ואני חווה סיפוק שמתלווה למתן תרומה לקהילה.