הגדת הפסח לאישה - מאת: לאה רוזנברג

סַבְרִי גבירותי, וגם אתם מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, הקשיבו!

הָא לַחְמָא אכן עַנְיָא דִי לשו ואפו אמהותינו אבל...לא אכלו! כי את הכל אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

הידעתם שרק פעמיים נזכרות הנשים בהגדה? ושתיהן לקראת סופו של הסדר:

פעם ב-אחד מי יודע - בדבוקה של אַרְבַּע אִמָהוֹת: כי הוא אחד אלוהינו, ושני לוחות הברית,

ושלושה הם האבות ואנחנו –ארבע אמהות,

ופעם נוספת בסוף ההגדה: אחרי 4 כוסות, אחרי הקניידלעך שהתנחלו על המעיים, אחרי הברכות, הסעודה, השירה כשכולם כבר מנמנמים בהסבה, סוף סוף באה תודה צנועה ל "אִמִּי מוֹרָתִי",

ובגלל זה אנחנו פה לא ?! כדי לספר את הסיפור האמיתי, עד שתבאנה תלמידותינו ותאמרנה לנו: "הבחורים קמו לקריאת שמע של שחרית ואנחנו יכולות להמשיך לישון".

מַה נִּשְׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הלילות?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִות חָמֵץ וּמַצָּה, וכמעט לפני אישפוז.

הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלּוֹ אפס אחוז.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוכְלִות מרור.

הַלַּיְלָה הַזֶּה - כל שְׁאָר יְרָקוֹת, לחיי החופש והדרור.

שבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ טובלות אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, ( בקושי מתקלחות ) - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים באמבט מבעבע, נרות ריחניים.

והשמחה מנין? אז נוסיף גם כוס יין.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִות בֵּין עומדות וּבֵין מגישות,

הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מסובות בניחותא,

שיגישו לנו במטותא,

שירחצו את הכלים בחברותא,

ינערו את המפות באתנחתא,

וישיבו הכלים לגבולם.

וככה הלילה הזה הלילה הזה יהיה נחמה פורתא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. למה?

(כי נגד זה קל )

אבל בעד ארבע בנות שכחה לדבר:

(אבל בדיוק בשביל זה אנחנו פה ,לא?!)

אחת חרוצה

אחת נבונה

אחת אמיצה

ואחת ...שאינה יודעת לשאול: "למה הוא לומד תורה, ואני צריכה לפרנס, ללדת ולגדל ילדים?"

את פתחי לה ואמרי בשובה ונחת: אחותי, התעוררי, כבר מזמן אנחנו במאה העשרים ואחת. (במלעיל).

ולכן,

וְהִגַּדְת לבנך ולבתך בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' אותי ואת בנות מיני שוות, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חייבות לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאמהותינו ולאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וקנה לנו מדיח כלים ומייבש כביסה, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, משיפחה לגבירה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל בקצה המנהרה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, ללמד את כל מי שיסטו את פרשת מי-טו! וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ

ואז בעזרת האל

יבוא לציון גואל

ועל כן נברך: הָשַׁתָּא אחרי כל השנים בהן שפחות היינו, לְשָׁנָה הַבָּאָה בנות חוֹרִין.