הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

מה השתנה? סיכום שנת הקורונה ממבט אישי - מאת: מאשה ליפשיץ

היום, מעל שנה לפרוץ פנדמיית הקורונה, אני יושבת ושואלת את עצמי: "אז מה השתנה?"

  • האם נפגעה שמחת החיים שלי?

  • האם נפגעו האנרגיות שלי?

  • האם נפגעו הפעילויות שלי?

  • האם נפגעה בריאותי?

  • האם נפגעה הלכידות המשפחתית שלנו?

 

  • התשובה לשתי השאלות הראשונות היא לאו מוחלט!

  • כן, בית הספר מחוץ לתחום, אבל מעבר לכך, אפילו נוספו לי פעילויות שונות, שבעבר לא התפניתי אליהן.

  • נכון, השהיתי ביקורים אצל רופא עיניים ורופא שיניים, בתקווה שהכל תקין. אני מניחה שבקרוב אחזור לשיגרה בתחום זה.

  • לגבי המשפחתיות, אכן, פחות מפגשים פיסיים, ויותר ויותר מפגשים באמצעות טכנולוגיה מרחוק. מצרפת את דבריו של בן זוגי בעקבות חגיגת יום הולדת 18 לנכד שלנו, בזום, לפני שנה, שבה השתתפו בני משפחה מכל קצות הארץ (מקיבוץ שמיר ועד באר שבע) ובנוסף, מניו-זילנד, בוסטון (ארה"ב) ואדינבורו (סקוטלנד). בעקבות הסידרה הטכנולוגית המשובחת שמגיש גיורא אולמן לידידי אזור אלון, המכתב מקבל דגש מיוחד. (המכתב בסוף הכתבה).

מה עוד השתנה?

אני מתגוררת ביישוב כפרי, עם מגבלות של תחבורה ציבורית. כל יציאה מהבית היתה כרוכה באובדן שעות רבות בדרכים. הייתי משכימה קום כדי להגיע לאירוע וחוזרת בסוף היום מותשת.

פתאום נפתחו בפני הזדמנויות רבות ואטרקטיביות ללמידה מרחוק. נחשפתי לנושאים מרתקים, שהפכו לזמינים, מהבית. לא צריך לטרוח על הופעה מסודרת וייצוגית, פשוט כך, בפיג'מה ובנעלי בית. אני יושבת בנינוחות מול המסך והכל מגיע אלי. ממש תיאטרון הכורסה. מעולם לא הייתי עסוקה כל כך. מעולם לא קבלתי מענה זמין כל כך לבעיות. אפילו שיעורים פרטיים אחד מול אחד, מול מדריכים מתנדבים ומדריכים בשכר. עשרות הצעות להרצאות מתדפקות על מחשבי. המון קבוצות וואטסאפ ופייסבוק ייעודיות.

עמותות שונות הבינו את המיגבלות של הגיל השלישי בתחום הטכנולוגיה, והתגייסו לעזור. ביניהן עמותת אפ 60 פלוס - מרכז הכוונה לצמיחה לאזרחים ותיקים, הפועל ביישובים שונים בארץ ומשתף פעולה עם עמותת "מחשבה טובה". המיקום לא משמעותי. הרי ממילא הכל בלמידה מרחוק. בעקבות שיחה עם רכזת "ידיד לחינוך" בבאר שבע (חנה חדאד), הגעתי לעמותת אפ 60+ בבאר שבע דווקא. לא הפריע לאף אחד שאני מהצפון, מאזור חוף הכרמל. בזכותם הצטרפתי לסדנת פייסבוק למתקדמים ואני פוגשת שם אחדים ממתנדבי "ידיד לחינוך" בבאר שבע.

כמו כן אני משתתפת בסדנת כתיבה של וויקיפדיה. רק בתחילת הדרך, אבל מצפה לבאות.

אז נכון, לא מדברים פנים אל פנים, אבל משוחחים, מקיימים דיונים, מפגשי זום מקצועיים, סדר היום שלי גדוש. איני בודדה ואובדת עצות. יש עדיין בשביל מה לקום בבוקר, לתת ולקבל.

יש גם היבטים חיוביים בקורונה הזו. אני מגיעה בקרוב לגבורות. האופק צופן הבטחות משמחות.

 

מכתבו של ממה, בן זוגי:

בוקר טוב משפחה יקרה,

אני משתף אתכם בהתרגשות שגרמה לי אתמול פגישתנו ב"חגיגת" יום ההולדת של גל.

כפי שרובכם יודעים, בעברי הייתי טכנאי בחיל הקשר של צה"ל, וחלק מתפקידי היה לדאוג לתקשורת בין יחידות שונות של הצבא.

זו לא הייתה משימה קלה – המיכשור היה מימי מלחמת העולם השנייה והידע הטכני היה מוגבל.

לאחר שירותי הצבאי הפלגתי באוניות צי הסוחר בתפקיד של "קצין רדיו". התקשורת התנהלה במברקים שהועברו ב"מורס" (שפה של צפצופים).

שיחות מלב ים היו קשות לביצוע והתנהלו על גבי "גלי-רדיו" שניתן היה לבצעם  בהתאם למיקום האונייה- רק בשעות מסוימות של היום או הלילה.

שיחה עם סבתא מאשה הצלחתי לעשות – כשהתנאים היו טובים – פעם בשבוע.

באותם זמנים הורי חיכו שבע שנים לקבל קו טלפון. הרבה משפחות קיבלו קווי טלפון

משותפים לשתיים או שלוש משפחות.

והנה אתמול, ישבנו כולנו בשיחה משותפת – 20 בני משפחה, כל אחד בביתו –

בכל קצות העולם. ראינו ושמעננו זה את זה, החלפנו ברכות וחוויות במשך כשעה. לכל אחד מהמשתתפים טלפון אישי וכולנו ביחד חווים את חגו של גל.

נשארתי נפעם כל הלילה.

תודה משפחה אהובה

סבא מֶמָה