על מוזיאון הקריקטורות והקומיקס בחולון - מאת: דורון סוסליק

דורון סוסליק, המתנדב במוזיאון, כותב עליו ועל עבודת המתנדבים הגימלאים בו. 
באדיבות המוזיאון, הוא מביא כדוגמא קריקטורות בהן צייר יואל בוכוולד דיוקנאות של מנהיגי המדינה בעבר  

מהי קריקטורה? כמה מאיתנו מתעכבים מדי יום בהבנה ובחיוך למראה הקריקטורה שלצד המאמר הכתוב בעיתון, בתחום הפוליטיקה, התרבות, או הספורט? תסכימו בוודאי כי הקריקטורה היא סוג מסויים של פובליציסטיקה. הקריקטוריסט מעביר את מסריו באמצעות ציור סטירי. לקריקטורה עוצמה רבה והיא מופיעה, דרך קבע, בצמידות לאירועים אקטואליים.

פתיחת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בשנת 2007 הייתה הגשמת חלום עבור קהילת הקריקטוריסטים והקומיקסאים בישראל. עד היום המוזיאון נותן מענה לעשרות אלפי חובבים, שזוכים כאן למסגרת קבועה של פעילות ענפה בתחום, וחושף את המבקרים לאמנויות הקריקטורה והקומיקס על רבדיהן, הקשריהן ואיכויותיהן, במטרה לקדם את ההבנה וההכרה בקיומה ונחיצותה של הקריקטורה ככלי ביקורתי בחברה ושל הקומיקס כסוגה ספרותית בעלת עומק.

המוזיאון, בהתבסס על ארכיון המוזיאון, שבו עשרות אלפי יצירות מקוריות, קטעי עיתונות וספרים, מעודד מחקר בנושא הקריקטורה בישראל כמשקפת ומבקרת את הלוך הרוח המקומי. המוזיאון הינו בית וקרקע לחשיבה, עשייה, יצירה בתחומי קומיקס, קריקטורה, איור ואנימציה. במקביל עוסק המוזיאון בשימור נכסי תרבות ויצירה ישראלים ובינלאומיים כחלק מעיצוב דמותנו החברתית וכן שם לו כמטרה לבסס את הקריקטורה והקומיקס ככלי ביטוי לגישור חברתי-דתי-פוליטי בחברה דמוקרטית.

ארכיון המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס הוא המוסד היחיד בארץ ומהבודדים בעולם, המופקד על איסופם ושימורם של כל החומרים הקשורים לקריקטורות ולקומיקס מישראל ומחו"ל. המוזיאון פתח את שעריו לקהל בסוף חודש דצמבר 2007 ובמקביל נפתח הארכיון. מאז פתיחתו ועד היום הארכיון מהווה "בית חדש" לעשרות רבות של אוספים, שלרוב אוחסנו בתנאים ירודים ועם המעבר לארכיון זכו להצלה של ממש. צוות הארכיון כולל את הילה זהבי, מנהלת האוספים, וכ- 20 מתנדבים אשר יחד פועלים החל משלב איתור האוספים. לאחר שלב הקליטה, האוספים עוברים מיון, סידור ורישום, המהווים את הבסיס לעבודת המחקר והקיטלוג, מתוך מטרה לאפשר את הנגשתם לקהל הרחב. מהלך זה לצד שימורם הפיזי מהווה מימוש חזון הארכיון, לשמר את תרבות האתמול למען יום המחר.

בחול המועד של פסח ישבנו בארכיון המוזיאון ושוחחנו הילה זהבי (מנהלת האוספים) ואני. מכל עבר ניבטו הקריקטורות השמורות בקפידה, בתנאים מיוחדים, ממתינות לקיטלוג, ביאור ופרשנות באשר לנסיבות איורן.

"האוסף הראשון שהגיע בשנת 2008 היה של יעקב פרקש, הלא-הוא זאב", אומרת הילה. "היום אנחנו יודעים על למעלה מ– 10,000 קריקטורות יומיות שפרסם זאב במשך 40 שנה ומדי יום בעיתון "הארץ", שעסק בתחומי הפוליטיקה, התרבות, הספורט, בעקבות אירועים בארץ, אך גם בחו"ל".

האוסף השני שנקלט בארכיון הוא עזבונה של חלוצת הקריקטוריסטיות, פרידל שטרן, שעיקר עבודתה עסק בחיי היומיום, ביחסים שבינו לבינה וקריקטורות רבות שעסקו בהווי הצבאי.

מאז הקמת המוזיאון בחולון, נתרמו, בנוסף לאוספים של זאב ופרידל, גם האוספים של מייק (רונן מאיר), אריה נבון, שלמה כהן, שמואל כץ, יוסף בוכוולד, צילה ודידי מנוסי, יוסף רוס, ואחרים. האוספים כוללים קריקטורות, דיוקנאות, קומיקס ואיורים סטיריים.

הילה זהבי מפעילה במוזיאון שתי קבוצות מתנדבים:

הראשונה עוסקת בכל הפעולות שנדרשות עם קבלתו של אוסף חדש לארכיון,

השנייה (גילוי נאות – במסגרתה גם אני מתנדב) עוסקת במחקר על נסיבות איורה של הקריקטורה, וביאור תמציתי של "מה היה אז".

המתנדבים הם בגיל פרישה, בעלי ניסיון חיים וניסיון מיקצועי רחב ומגוון. "קבוצה ייחודית זו", אומרת הילה, "נדרשת לדיוק, קפדנות, הבנה מעמיקה וסבלנות תוך שימוש נרחב במאגרי הידע האישי שלהם מתחומי ארץ-ישראל, ההיסטוריה, תקשורת, תרבות, ואמנות. כל אחד מהמתנדבים מקבל אחריות על תחום פעלו, תוך שיתוף פעולה הדוק עם שאר חברי הצוות".

בלעדיהם, מודה ומעריכה הילה, "לא היה קם כל המפעל הזה". המתנדבים-המפענחים נדרשים במהלך הפענוח לאתר, לזהות ובעיקר – להבין מהו הקונטקסט הפוליטי-חברתי של הקריקטורה, ואת עיתוי פרסומה, שהוא, כמובן, עמוד התווך שלה.

בשנת 2014, בתיווכו ובעזרתו של יורם שמיר, חוקר ואוצר בתחום הגרפיקה, נוסד שיתוף הפעולה בין אוסף היודאיקה באונ' הרווארד בארה"ב למוזיאון בחולון.

הסדר המופתי של האוספים ורמתם המיקצועית היקנו למוזיאון את הזכות להיות אחד מהארכיונים שזכו להיות חלק מפרויקט אדיר של מימון הדיגיטציה של האוסף.

כשאתה מעלעל בדפי העיתונים, ובוחן את הקריקטורות השונות, אתה מגיע למסקנה שכמה מהן אקטואליות גם כיום, או, לחילופין, "מה שהיה, הוא עתה גם מה שקורה". הדוגמאות רבות: עימותים בין המפלגות, המצביע הנבוך בקלפי, הניצחונות - אך גם ההפסדים - של ספורטאי ישראל בזירה הבינלאומית, ועוד ועוד...

אכן, כפי שהילה אומרת, "זהו פרוייקט חשוב של הנגשת הרוח, התרבות והאמנות למגוון קהלים בחברה הישראלית".