הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
דיאנה שרי מספרת על לכידות משפחתית בחברה הערבית מפיהן של סביל ורואא, תלמידותיה ממיזם "ידיד טלפוני"
בשנתיים אחרונות, אני משתתפת במיזם "הידיד הטלפוני". השנה אני משוחחת עם סביל, תלמידה מקסימה בכיתה י' מבאקה אל גרבייה, ששואפת ללמוד טכנאות רנטגן. לפני שנה, שוחחתי עם רואא, תלמידת יב' מכפר משהד, שבכוונתה ללמוד רפואה. מדובר בשני מקצועות מבוקשים, בהם ניתן למצוא עבודה. אכן, חינוך הוא ערך מרכזי בהרבה משפחות בחברה הערבית.
הקשר עם התלמידות, חשף אותי לתרבות שלא הכרתי. מאפיין תרבותי ששבה את ליבי במיוחד, הוא ההווי המיוחד של המשפחות. הם מנהלים חיים של שתוף ומבלים הרבה שעות בצוותא. המחויבות למשפחה, הערבות ההדדית וחינוך הילדים הם ערך עליון.
מרכיב מרכזי בתרבות, הוא ערך ההקרבה המשפחתית. הורים מעודדים את ילדיהם, לדאוג לבני משפחה אחרים, לעיתים על חשבון רווחתם. במשפחתה של רואא, זה בא לידיי ביטוי בהקרבה של האחים הבוגרים למען אחיהם הצעירים. זו משפחה מוסלמית מסורתית, המתגוררת בכפר קטן. ההורים לא עבדו מעולם מחוץ לבית. הם טפחו משק ומטע קטן שבקושי סיפק את צרכיהם. על אף שהאב שאף שילדיו יתקדמו ויילמדו באוניברסיטה, לא הייתה לכך היתכנות כלכלית. ארבעת הילדים הבוגרים נאלצו לצאת לעבוד לאחר שסיימו תיכון על מנת לתרום לפרנסת המשפחה. כשהאב היה על ערש דווי, הוא הביע את משאלתו שהאחים הבוגרים, ידאגו לכך ששני האחים הצעירים, עלי ורואא, ילמדו באוניברסיטה. אכן, בזכות תמיכת אחיו, עלי הצליח לסיים את לימודיו בטכניון בהנדסה אזרחית. רואא הייתה בת 11 כשאביה נפטר וכבר אז הבטיחה לאבא שתהיה רופאה. אף היא תהנה מתמיכה דומה.
משפחתה של סביל |
סביל, תלמידתי הנוכחית, נולדה למשפחה חילונית. אביה נהג משאית ואימה גננת. שתי אחיותיה הבוגרות לומדות במכללה וגרות במעונות. המשפחה גרה בבאקה אל גרבייה - כפר גדול, ליד חדרה, שלא חסר בו כלום. יהודים עורכים שם קניות בשוק המקומי. סביל פוגשת יהודים בשוק. כל בני משפחתה דוברי עברית. הנחתי שההווי המשפחתי של סביל יהיה שונה, כיוון שמדובר במשפחה אורבנית, חילונית, אבל מסתבר, שגם היא מנהלת אורח חיים מסורתי. רוב שעות הפנאי, המשפחה מבלה ביחד. למרות שהבנות הבוגרות כבר סטודנטיות וגרות מחוץ לבית, הן חוזרות הביתה כל סוף שבוע ויוצאות לטיולים משותפים עם ההורים.
בני המשפחה בחברה הערבית, נוהגים לגור במתחמים משותפים. משפחתה המורחבת של סביל, הסבתא, הדודים ובני הדודים גרים באותה שכונה. פעמיים בשבוע, באופן קבוע, הם נפגשים בשעות הערב אצל הסבתא.
רואא ואימה, גרות באותו בניין דירות בו מתגוררים שלשת האחים הנשואים. מידי ערב, ארבע המשפחות נפגשות אצל האם לארוחת ערב. כיאה לחברה פטריארכלית, האחיות גרות בכפרים אחרים עם משפחת הבעל, אך פוקדות מידי שבוע את בית האם. בתקופת המסיק, כולם מתכנסים בסופי שבוע ועובדים יחד במטע.
הטקסים בחתונה הערבית, אף הם הפקה של המשפחה המורחבת. סביל תארה את זה בפרוטרוט. כשבוע לפני החתונה, קרוביי משפחה מגיעים מידי ערב, שרים שירים עממיים, רוקדים דבקה ואוכלים ממתקים ובקלאוות. זה נמשך כשבוע. לימים האלה קוראים "תעליל". גם באירוע "ג'ביל אלחינה" משתתפות כל נשות המשפחה. זהו טקס מיוחד, בו הנשים מכינות שני מגשים מקושטים עם קופסאות קטנות של חינה. מגש אחד מיועד למסיבת החינה של החתן. המגש השני נשלח לערב החינה של הכלה, שמתקיים בנפרד, בחיק משפחתה במקום מגוריה. בכפר של רואא, שלשת אחיה ערכו חתונה משותפת.
חינוך ילדים הוא ערך חשוב במשפחה. אביה של סביל דאג להדגיש זאת בשיחה איתי. "מאוד חשוב לנו שהילדים יצליחו בלמודים ועושים הכול כדי לתמוך בהם. בכל תקופת הקורונה, דאגנו שסביל תלמד. אשתי גננת. היא ישבה לצידה ברוב מפגשי הזום הכיתתיים על מנת לתמוך בה ולמנוע היווצרות של פערים בחומר הלימוד. זה מאוד חשוב לנו".
האחיינים של רואא במטע הזיתים בזמן המסיק |
לעומת הנוער שלנו, המבלה הרבה זמן פנוי בחברת בני גילו, הנערה הערבייה מבלה את רוב זמנה בחברת משפחתה. סביל, יוצאת ברוב סופי השבוע לבלויים עם המשפחה ואף פוגשת את הדודים אצל הסבתא. רק פעם בשבוע היא נפגשת עם חברות מהכפר למפגשים קבועים מראש, כל פעם בבית של חברה אחרת. רואא עורכת קניות עם אחיותיה. היא יוצאת לטיולים בסוף שבוע עם בני משפחתה וגם להליכה יומית, היא יוצאת בלוויית אחיה. בדומה לסביל, גם היא פוגשת חברות מהכפר לזמן קצוב, פעם בשבוע. כל חייהן של סביל ורואא, סובבות סביב הלמודים והמשפחה.
כשסיפרתי לסביל על אורח החיים השונה של נערה יהודייה, היא הייתה מופתעת, כי הוא מאוד שונה מאורח חייה. לרוב, הנוער שלנו נפגש עם הסבים והדודים בחגים ובאירועים משפחתיים, ומבלה הרבה משעות פנאי עם בני נוער בגילו, גם מהמין השני.
אנו פוגשים את האוכלוסייה הערבית במקומות העבודה השונים, אך רובנו לא מכירים את התרבות העשירה, הייחודית של המיעוט הערבי החי בקרבנו. הכתבה הזו מבוססת על מידע שהתקבל מתלמידים המשתתפים במיזם "הידיד הטלפוני" - תלמידים טובים, שרובם מסיימים בחינות בגרות וחלקם הגדול מגיע לאקדמיה. הכתבה ברובה, מציגה כאמור, את הסיפורים של תלמידותי, אודות משפחותיהן ומשפחות רבות אחרות. הדברים מהווים חומר למחשבה עבור כולנו.