הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
ייחודו של חג השבועות - מאת: ד"ר אבי צפרוני
במה נבדל חג השבועות, הנמנה עם שלושת הרגלים, משני הרגלים האחרים: חג הפסח וחג הסוכות?
חג השבועות הוא אחד משלושת המועדים של העלייה לרגל: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה. את חג המצות תשמור… וחג הקציר… וחג האסיף… שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך אל פני האדון ה' " ( שמות כג, 14 - 17)
שלוש הרגלים הם בעלי אופי חקלאי, קשורים לעבודת האדמה, כפי שמעידים שמותיהם הנוספים שניתנו להם בתורה. פסח מכונה גם בשם "חודש האביב", עונת הפריחה בטבע, שבה מבשילים יבולי השדה.
שבועות מכונה בשמות חג הקציר, חג הביכורים. סוכות מכונה בשם חג האסיף.
למרות המשותף לשלושת הרגלים, בולט חג השבועות בייחודו מכמה טעמים:
א. לחגי פסח וסוכות יש ציון מדויק של היום והחודש שבו הם חלים:
פסח: "בחודש הראשון ( = ניסן) בארבעה עשר לחודש בין הערביים פסח לה'. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'. שבעת ימים מצות תאכלו" ( ויקרא כג, 5 - 6)
סוכות: "בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה ( = תשרי) חג הסוכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כג, 34).
לעומת זאת לחג השבועות אין ציון זמן מוגדר של יום וחודש. מועדו חל בתום ימי ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה. שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת תספרו חמישים יום" (ויקרא כג, 15 - 16)
ידועה המחלוקת בין הבייתוסים והצדוקים לבין הפרושים ביחס לביטוי: "ממחרת השבת". הפרושים - הרואים את התורה שבעל פה כהשלמה לתורה בכתב - מפרשים את הביטוי - "ממחרת השבת" במשמעות של חג, דהיינו: הספירה מתחילה ממחרת החג הראשון של פסח, החל מט"ז בניסן. הבייתוסים והצדוקים - שאינם מקבלים את התורה שבעל פה - מפרשים את הביטוי כמשמעו, ממחרת ליום השבת, דהיינו: יום ראשון שלאחר החג הראשון של פסח. לכן לשיטתם, יחול חג השבועות תמיד ביום ראשון. תאריך החג משתנה משנה לשנה. אותה מחלוקת תתגלה אלף שנה לאחר מכן בין היהדות הרבנית לבין הקראים שכופרים בתורה שבעל פה.
ב. חג הפסח וחג הסוכות נמשכים שבעה ימים. לעומת זאת, חג השבועות נמשך יום אחד.
ג. חג הפסח וחג הסוכות - תחילתם באמצע החודש, כשהירח מלא. לעומת זאת חג השבועות חל בשישה בסיון.
ד. שמותיהם של חג הפסח וחג הסוכות מציינים את מהותם: פסח - קרבן פסח, הפסיחה על בתי ישראל במכת בכורות. סוכות - ישיבה בסוכה. לעומת זאת שמו של חג השבועות אינו קשור למהותו, אלא שמו ניתן על פי ספירת שבעת השבועות.
ה. חג הפסח וחג הסוכות חוצים את השנה לשני חלקים שווים, מחלקים אותה לעונה גשומה ולעונה שחונה. בעונה הגשומה החל משמיני עצרת שלמחרת חג הסוכות - מתפללים: "מוריד הגשם". בעונה השחונה החל מפסח - מתפללים: "מוריד הטל", כי הגשמים עלולים להרקיב את התבואה הבשלה.
חג השבועות אינו קשור לחלוקת השנה לשני חצאים.
ו. לחג הפסח ולחג הסוכות ישנן מצוות בעלות אופי חווייתי- רגשי: פסח - אכילת מצות, הימנעות מאכילת חמץ, מצוות "והגדת לבנך". סוכות - הישיבה בסוכה, ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה. לעומת זאת לחג השבועות אין מצוות מסוג זה.
ז. לחגים פסח וסוכות הוסיפה התורה משמעות היסטורית - דתית הקושרת אותם לניסים גדולים שעשה ה' לעם ביציאתו ממצריים, כדי שבחגים אלה יחווה העם מחדש את האירועים: פסח - "כי בו יצאת ממצריים" ( שמות כג, 14) סוכות - "למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את ישראל בהוציאי אותם ממצריים" ( ויקרא כג, 43)
בניגוד לפסח וסוכות, לחג השבועות אין הנמקה היסטורית- דתית מפורשת בתורה. כינוי החג בשם מתן תורה - לא נזכר במפורש בתורה. הוא מופיע לראשונה בתלמוד ( פסחים סח, ע"ב) כך הוסיפו חז"ל משמעות היסטורית - דתית לחג השבועות.
כיצד הגיעו חז"ל לזיהוי חג השבועות עם יום מתן תורה? בתורה נאמר שמעמד הר סיני התרחש בחודש השלישי, קרי, בסיון, אך לא כתוב במפורש היום בחודש. ( שמות יט)
הזיהוי של חג השבועות עם מתן תורה מוסבר בספירת הימים שבין פסח לשבועות. המסר שעולה מהספירה שחג השבועות הוא השלמה לחג הפסח. יציאת מצריים שחלה בפסח הייתה רק אמצעי לקראת הגשמת המטרה - מתן תורה, כפי שנאמר בדברי ה' למשה במעמד הסנה: "בהוציאך את העם ממצריים תעבדון את האלוהים על ההר הזה" ( שמות ג, 12). מעמד הר סיני לא יכול היה להתרחש ללא יציאת מצריים, כשם שיציאת מצריים הייתה חסרת משמעות ללא מעמד הר סיני.
ואכן, "ספר החינוך" - המפרט את טעמי המצוות - מסביר שהמצווה של ספירת העומר נועדה להגדיל את דריכותו של העם בציפייה לחג השבועות שבו ניתנה התורה.
בכוונה תחילה לא ציינה התורה את חג השבועות כיום מתן תורה, כדי להדגיש שאת העיסוק בתורה אין למקד ביום אחד בשנה, אלא יש לעשות זאת בקביעות ובהתמדה, כדברי ה' ליהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" ( יהושע א, 8). ואכן חז"ל הקפידו על ניסוח המילים בתפילה בחג השבועות: "חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו". השימוש בפועל "נתן" מדגיש שהתורה ניתנה ביום זה, אך קבלתה על ידי העם כרוכה בעיסוק מתמיד בה.
על רקע זיהוי חג השבועות עם יום מתן תורה, נוכל להבין מדוע הדגישה התורה את ייחודו של החג.
חג שמח!