פירות מיובשים - טוב או לא?
כתבה שישית בסידרת הכתבות על תזונה, מאת: נחום נוימן

"הרמתי את הכפפה גם אם ט"ו בשבט כבר עבר"

בכתבה האחרונה שלי בנושא תזונה, שהתפרסמה בגיליון 60 ערב ט''ו בשבט, כתבתי על תזונה קטוגנית, שהיא כזכור עתירה בבשר ושומן - כתבה ששמחה לא מעט חובבי סטייקים שביננו.

לאחר הפרסום פנתה אלי אחת הקוראות הנאמנות של הכתבות שלי בתחום התזונה, שהייתה גם שנים ארוכות אחת מאבני היסוד של המידעון, והאירה את עיני שאנו בערב ט"ו בשבט, ואני עוסק באכילת בשרים במקום פירות יבשים. הבטחתי לה להרים את הכפפה, והנה קצת באחור למדתי את ענין הפירות המיובשים, וריכזתי לכם מעט מידע בנושא. בגילוי לב אודה, שעשיתי זאת גם מטעמים אישיים, מאחר ואני חובב לא קטן של אכילת פירות מיובשים כתוסף ממתיק לקפה או תה ללא סוכר.

נתחיל בט"ו בשבט, שהינו כזכור חג חקלאי, ומוגדר כראש השנה לאילנות, בעצם לא לאילנות אלא לפירות שצומחים על האילן. לבטח תשאלו, מה ההבדל? אז פירות שחנטו (הבשילו) לפני ט"ו בשבט משתייכים לשנה הקודמת, בעוד שאילו שהבשילו לאחר ט"ו בשבט משתייכים לשנה העוקבת. ספירה זו חשובה, למשל, לעניין פירות שצמחו על האילן ב 3 שנותיו הראשונות, ואינם ראויים לאכילה (על פי המסורת נחשבים לפרי עורלה).

נוהג שהתפתח עם הדורות, הוא לחגוג את החג באכילת פירות ארץ ישראל, ובעיקר מפירות שבעת המינים שגדלים בארץ ישראל. מאחר ובגלויות לא ניתן היה להשיג פירות טריים מארץ ישראל, ולבטח לא בעונת החורף, אכלו פירות מיובשים. לפירות המיובשים יש חיי מדף ארוכים, ובאחסונם אינם דורשים קירור. למרבה האירוניה, דווקא היום, כשאנו גרים בארץ ישראל, חלק משמעותי מהפירות המיובשים שאנו צורכים, מיובא מחו"ל, בעיקר מטורקיה.
יש קהילות בהן נהגו להכין לט"ו בשבט עוגה דחוסה עם פירות מיובשים ואגוזים, שלאחר אפייתה נחתכה לפרוסות דקות. בקהילות איטליה, לוב וגם פרס, נהגו להכין לחם מתוק (בולו) מלא בפירות מיובשים, ובאיטליה, עוגיות פלורנטין שכללו שקדים ופירות מיובשים.

בתהליך היבוש הפירות מאבדים את מרבית המים שבהם, ומצטמקים עד כדי שביעית ממשקלם המקורי. ולכן למעשה, נכון לקרוא להם פירות מיובשים ולא יבשים.
כתוצאה מהייבוש ואובדן מים, ריכוז הסוכרים בפרי עולה מאד, טעמם נהיה עז, ובמקביל הם מאבדים גם את הוויטמינים C ו B -שיש בהם.
לרבים מהפירות המיובשים דוגמת אננס ופאפאיה מוסיפים תוספים כגון, סוכר לבן לשיפור הטעם ולתוספת המשקל. לאחרים מוסיפים חומרי זיגוג וצבע שנותנים לפרי מראה מבריק. לרוב מדובר בחומר בשם   E905 שנחשד כחומר מסרטן, העלול בכמויות גדולות לעודד סרטן הקיבה.
לרבים מהפירות מוסיפים גופרית דו חנקנית להארכת חיי המדף. תוסף זה עלול להפריע לאנשים עם אלרגיה נשימתית.

את הפירות המיובשים מכינים בשתי דרכים. הראשונה היא הדרך המסורתית של יבוש בשמש למספר ימים, והאופן השני הוא של יבוש תעשייתי, שלרוב גם מלווה בתוספים שהוזכרו לעיל.
בנקודה זו מעניין לעדכן, שיש כיום חברה ישראלית שפיתחה זן של עגבנייה שמתייבש (לא נרקב) על הצמח באופן שקוטפים כבר פרי יבש, ואין צורך בתהליך של יבוש. בכוונת החברה להמשיך בעתיד גם עם פירות נוספים. נשמע מעניין ומבטיח.

האם הפירות המיובשים בריאים? הפירות המיובשים עתירים באשלגן, המסייע בהורדת לחץ הדם, ודלים בנתרן, שכידוע מעלה את לחץ הדם, הם עשירים בסיבים תזונתיים, המסייעים לפעולת המעיים ונותנים תחושת שובע. הם גם עשירים במגנזיום, המסייע להרגעת השרירים, וכן בברזל וסידן נוגדי חמצון.

במקביל, הפירות המיובשים מלאים בסוכר פירות, שאינו בריא יותר מסוכר לבן. יש בהם פי 5 קלוריות מאשר בפרי טרי באותו משקל. בנקודה זו כדאי לציין שטוב לשלב את אכילת הפירות המיובשים עם אגוזים או שקדים, ולא רק בגלל הטעם. השומן באגוזים מאט את ספיגת הסוכר בגוף ומצמצם את הזינוק בערכי האינסולין.

כהרגלי, חיפשתי מחקרים שנעשו בנושא הפירות המיובשים, ולצערי, הרבה לא מצאתי. קראתי מחקר תצפיתי שכלל כ -13 אלף משתתפים, שנערך בארה"ב על ידי הארגון לבריאות ותזונה. בסקר נכללו אנשים שהגדירו עצמם כאוכלי פירות יבשים, ואכלו לפחות שמינית ספל ביום (לא הרבה לטעמי). בסיכום המחקר, התזונה הכוללת שלהם נמצאה בריאה יותר. הם צרכו פחות שומנים מוצקים, אלכוהול וסוכרים מעובדים. במקביל, ריכוז הוויטמינים בדמם נמצא גבוה יותר, בנוסף, למרות שצרכו יותר קלוריות, משקל הגוף שלהם היה נמוך יותר, ה B.M.I שלהם היה נמוך יותר, מסת השומן שלהם נמוכה יותר ולחץ הדם נמוך יותר. נשמע ממש נפלא, אך איני בטוח כלל שזו דווקא ההשפעה של הפירות היבשים, אלא מכלול התזונה של אותם נבדקים. המסקנה שלי ממחקר זה היא, שאם תאכל בריא וגם קצת תנשנש פירות מיובשים כתחליף לעוגות, עוגיות ושאר חטיפים, תשמור על בריאות טובה.
קראתי את הנחיות הבריאות של משרד החקלאות האמריקאי, שממליץ לאכול עד שני ספלי פירות ביום, או לחילופין, חצי ספל של פירות מיובשים ביום, למעט אם אתה סוכרתי או נוטה לסוכרת. גם במקרה זה לא הייתי נשען על המלצות אילו, בעיקר כשהן באות ממשרד החקלאות ולא ממשרד הבריאות. באופן כללי הם ממליצים לשטוף את הפירות היבשים לפני אכילתם, כי לא ברור מהיכן הגיעו, אם הגיעו בתפזורת. המלצה זו דווקא כן הייתי מאמץ.

לסיכום, אין להבנתי פסול באכילת פירות מיובשים, אבל במידה, בעיקר בגלל ריכוז הסוכר הגבוה בהם. בתור נשנוש מתוק הם עדיפים על בצקים מתוקים וחטיפים תעשייתיים. אם אתם סוכרתיים או טרום סוכרתיים, וותרו על הפירות המיובשים.
עדיף לאכול פירות טריים, אך אילו לרוב לא יראו בעינינו כנשנוש תוספת לקפה או תה.
עדיף לצרוך פירות מיובשים אורגנים, גם אם מחירם גבוה יותר ומראם פחות אטרקטיבי. כדאי להתרחק מפירות מיובשים עם תוספת של סוכר או צבע מלאכותי.

אם תשכחו את תוכן הכתבה עד לט"ו בשבט הבא, הזכירו לי לפרסם את הכתבה שנית בשנה הבאה עלינו לטובה במועד לפני החג.