שוש פינטו מבאר שבע והתלמידים האוקראינים שלה שברחו ממלחמה אחת והגיעו למלחמה אחרת - מאת: יפה חכמון

שוש פינטו ידועה כמי שמסכימה לקבל על עצמה יוזמות רבות. כל דבר ששמה עליו ידיה  מבוצע ביד רמה. הפעם נרתמה לטובת העולים מאוקראינה.

"ביה"ס "נאות לון" בו אני מתנדבת הוא בית ספר  קולט עליה", מספרת שוש. "כששמעתי  שבעיצומה של המלחמה באוקראינה, הגיעו לבאר שבע 22 משפחות מאוקראינה ועוד  2  משפחות מרוסיה - משפחות שנמלטו על מטלטליהן למדינת ישראל, ושילדיהן הגיעו אלינו לבית הספר, ניגשתי למנהלת והצעתי את עצמי כמורה ללשון. המנהלת הסבירה לי, שמדובר בכמות גדולה של תלמידים. 'אדע להסתדר', אמרתי ויצאתי לדרך.
במפגש הראשון ריכזתי את כולם, כלומר את כל הילדים מהכיתות השונות כולל כיתת גן (בבית הספר מסיימים בכתה ו'). ערכנו הכרות, אבל הילדים היו מפוחדים ומבולבלים. הם כבר הכירו את המחנכת אבל לא הבינו מה אני עושה שם. אחד התלמידים, ד. - ילד מתוק ויפה, אמר ברוסית: 'שטו טי חוצ'ש?' (מה את רוצה). 'אני לא רוצה כלום', עניתי ברוסית, תירגע, הכל בסדר. פניתי לתלמידים והסברתי להם, מה אנחנו הולכים לעשות. לא ידעתי עליהם כמעט כלום. בפגישה השנייה כבר עברתי למלאכת המיון. כיתות א -ב יחד, כיתות ג-ד יחד, וכיתות ה-ו יחד. לקחתי כל קבוצה ובדקתי את היכולות של הילדים.   התמקדתי יותר בקבוצת כתות ה'- ו'. קלטתי  גם את א. Iלמרות שהוא צעיר, צרפתי אותו לקבוצה על מנת לקדם אותו. הבחנתי שיש לו קליטה חדה. בהתחלה היה לו קשה, אבל הוא השקיע וחזר על החומר בבית. כעת הוא עובר את כולם. הוא ילד איכותי. מעבר למאמץ שהשקיע בבית הספר, הוא למד גם בזום עם הכתה שלו באוקראינה.
אני מתמקדת יותר בכיתות ה' ו', (כך היה גם בשנה שחלפה), כי מכאן הם עוברים לחטיבה וחשוב שיגיעו מוכנים וברמה סבירה. לימדתי מושגים דרך צפייה בסביבה הקרובה. שאלתי, מה אנו רואים בחדר, והם ענו: כיסא, שולחן ארונית....  ואז הסברתי שאלה הם שמות עצם. אחר כך הסברתי, שאחרי שם עצם יבוא שם תואר (כסא גדול, שולחן יפה וכן הלאה). לשמחתי התלמידים מתקדמים יפה והגיעו להישגים נאים. עברנו כעת ללימוד בניינים. אני משתדלת לעשות זאת בדרך פשוטה, המקלה על תפיסת החומר".  

 לפגישות עם התלמידים מגיעה שוש בדרך כלל עם משהו טעים, חטיף או עוגיות שהיא מכינה. חשוב לה לשמח אותם, ומה מקרב יותר מעוגיות של בית?
שוש יודעת לזהות תלמידים רציניים הצמאים להצליח. בשבילם ובשביל כל אלה שהתקדמו, היא יצרה מילון בדפוס, ערוך, יפה ומקושט. היא משתדלת מאד לגוון וליצור עניין. כך למשל, אחרי שהתלמידים למדו את התנועות, יצרה עבורם משחק מאתגר. יש בו קלפים, כשעל כל אחד מהם מופיעה אות כלשהי. הופכים את הקלפים כלפי מטה, והתלמידים שולפים מתוך הערימה קלף אחד. אם למשל שלפו את האות א, הם רושמים אותה ומחפשים מילה שמתחילה באות א. כמו למשל, אבוקדו. ואז הם מחפשים תמונה של אבוקדו מתוך שלל מגזינים ועיתונים שעומדים לרשותם, ומדביקים אותה במקום שיועד לכך. "הפעילות הזו, מלהיבה את הילדים. מדובר בקבוצה שלומדת שפה 3-4 שעות כל יום, ואם לא מפעילים אותם ועוברים ממשימה למשימה, הם ישתעממו. לכן כל עשרים דקות עוברים משימה במטרה לגוון וגם להעשיר את השפה ולתרגל את הדיבור בה.

תוך כדי שיחה והתעניינות בתלמידים, שוש מתעכבת על פרטים שונים, כדי לשכלל את השפה. למשל, כשהיא שואלת תלמיד/ה היכן את/ה גר? היא מסבירה, מה זה כתובת ומה היא מכילה -  רחוב, מספר, עיר, ארץ. שפה היא אמצעי תקשורת ולומדים אותה נדבך על גבי נדבך.

שוש מספרת ש"התלמידים נגשו למבחן בלשון, עברו בהצלחה ובהישגים גבוהים. זה נתן לי סיפוק רב. אני גאה בהם ואוהבת את התלמידים, והם אוהבים אותי".

שוש ממציאה כל הזמן  שיטות ודרכים להקל על התלמידים. ההצלחות שהתלמידים חוו עם שוש הגבירו  אצלם את  המוטיבציה.  ראוי לציין את נקודת ההתחלה ממנה הם הגיעו, מתוסכלים, מלאי חשש ותמהים, מה הם עושים עם אישה זרה, וזאת לעומת ימים אלה, בהם הם מגיעים מתוך רצון, וגומעים את החומר. שוש והתלמידים עברו כברת דרך, ומעבר לתהליך הלימודי, הם למדו לסמוך, להעריך ולהאמין בה. נוצר מרקם יחסים וקרבה, המעוררים השתאות. התלמידים יצאו מהקיפאון שהיו שרויים בו, משוחחים עמה, ואף משתפכים בפניה. "אחת הילדות סיפרה לי", אומרת שוש, "שאימה אומרת כל הזמן שהיא רוצה לחזור לאוקראינה, מסתבר שכל משפחתם, הסבא והסבתא, בעלה ואחיה הגדול נשארו שם. הגברים  לא הורשו לצאת, כדי שיוכלו לתרום למאמץ המלחמתי, כולל אחיה בן השמונה עשרה. הסבא והסבתא כמו אנשים רבים בגילם, בכלל לא רצו לחשוב על עזיבה. בגיל כזה כל שינוי מוביל לטלטלה. אני מלאה הזדהות עמם. על אף המצב הנורא באוקראינה הגעגועים והדאגה למשפחות  גוברים" .

שאלתי את שוש אם לדעתה התלמידים השתלבו ומתערים עם התלמידים הוותיקים
"בדרך כלל הם בינם לבין עצמם ומדברים ברוסית. אך בטקסים, חגים ופעילויות, משתפים אותם, נותנים להם טקסט והם מופיעים. יש לנו מורה למוסיקה, ממוצא רוסי, היא שילבה כמה בנות במקהלה ועזרה להן עם המילים.

יש לך קשר עם ההורים?
"אני מורה מקצועית. הקשר עובר דרך המחנכים. יש לי תלמיד אחד שלא רוצה ללמוד. כשהבחנתי בסבתו, שהיא שכנתי, וראיתי שהיא מחכה לילד, הצעתי לה לקחת אותה הביתה מדי פעם, ואז מתפתחת שיחה בינינו, כשהיא מביעה את דאגתה לנכד הקטן שלימודים לא מעניינים אותו. אנחנו מדברות בינינו רוסית. שוש למדה רוסית (שפה זרה לה) על מנת לעזור לתלמידים ללמוד את השפה העברית.

המלחמה שפרצה בארץ העיבה על מורל התלמידים בכלל ועל העולים בפרט. כל פעם שנשמעה אזעקה הם נתקפו חרדה. במצב כזה ילד נוטה לחשוב שהמלחמה רודפת אחריו. בורחים ממלחמה במקום אחד ומקבלים מלחמה במקום החדש. כשהבינו שהם מוגנים, ושבישראל לא מפקירים אזרחים, נרגעו והמשיכו הלאה.