סיפורים יכולים להיות כלי מרפא בתקופות של מתח והתמודדויות - מאת: ריקה שפרינצק

במפגש זום, שנערך למתנדבי "ידיד לחינוך" בחודש נובמבר, הוצגו דרכים מגוונות לשיח ולפעילות עם התלמידים לתקופת המלחמה ולאחריה. הוצג ארגז כלים ובו פעילויות מיוחדות, אותן יוכלו המתנדבים לתרגל עם תלמידיהם במטרה להתייחס מעט אחרת  לכל מה שאנחנו עוברים וחווים בתקופה הזו - קצת להזיז הצידה דברים וקצת להתמודד בדרכים שונות, תוך שאנו זוכרים שאיננו מטפלים ואיננו פסיכולוגים.

כבר למעלה ממאה ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה, והשפעות הטראומה על מבוגרים וילדים אנשי העוטף ומשפחות החטופים קשה מנשוא, אבל צריך לדעת  שגם ילדים בעורף חווים קשיים בעקבות אזעקות שהיו, הורים וביחוד אבות שממשיכים להיות מגוייסים, ופחדים בעקבות סיפורים ששמעו על מה שהתרחש בימים הראשונים.

בין ההצעות לשיחות, שהוצגו באותו מפגש זום, היו כרטיסיות הפעלה בנושאים שונים, תרגילים לבטוי הרגש באמצעות אמנות ועוד. כל אלה נבנו ולוקטו על ידי צוות ההדרכה של "ידיד לחינוך".

מתוך שלל הפעילויות שהוצעו, בחרנו להתעכב ואף להעמיק מעט את השימוש בסיפורים קצרים "שיש בהם מסרים לכוון החיובי – ומתאימים למצבו הנוכחי של התלמיד", כפי שמוסרת לנו יונית פוגל, המרכזת את הצוות. את הסיפורים אפשר להביא מתוך מה שיש בבית, או מהאינטרנט וגם לקבל הצעות מצוות ההדרכה.

חומי ורונית, אחראיות על תחום ספריות בתי הספר ב"ידיד לחינוך" אזור הצפון, ממליצות לנו למשל על "צלילים שמבהילים (שירת הטריגר)" מאת לילך קיפניס. הסיפור נועד לילדים הצעירים יותר.

אנחנו מביאים כאן מתוך דבריו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, על הספר: "לילך קיפניס ז״ל, בת קיבוץ בארי, נרצחה בזוועות ה-7 באוקטובר יחד עם בעלה אביתר, בזמן ששבעה מקרובי משפחתה נחטפו לעזה - חלקם שוחררו בימי ההפוגה האחרונים, ואנחנו מייחלים לשובם של כולם. את ספרה ״על צלילים שמבהילים״, כתבה לילך מתוך חוויות משותפות עם הילדים בהם טיפלה כשהייתה עובדת סוציאלית במרכז החוסן במועצה האזורית אשכול. במפגש מרגש ובעיניים דומעות עם ילדיה ומשפחתה, קיבלתי את ספרה שבימים אלה מודפס בהוצאה מחודשת בדפוס בארי, בלמעלה מ-100 אלף עותקים".

בקישור המובא כאן תוכלו לשמוע את הסיפור:

מלבד מה שמובא כאן, אנו מצרפים קישור למאמר שפורסם בניוזלטר של הספרייה הלאומית בירושלים: סיפור מלחמה: הספרים שמרפאים אותנו מאת אילה דקל, 10.12.23. הספרים המוזכרים כאן מיועדים לילדים גדולים יותר (ה' ומעלה) וגם למבוגרים.

להלן קטע מהמאמר:

"...כשהבן שלי שמע על כך שיש ילדים חטופים הוא נחרד עד עמקי נשמתו, והיה קשה מאד להרגיע אותו. המילים הרגועות הראשונות שלו היו – "אני מקווה שבשבי של החמאס יש מישהו שדואג לילדים כמו שגברת בלום דאגה לויש ואוליבר.
בתוך החרדה לילדים שבשבי הוא חזר לסצנה ספרותית שהוא מכיר מתוך הספר כראמל, בה נחטף התינוק אוליבר (ובסדרה הטלוויזיונית נחטף הילד ויש). בסיפור, בין החוטפים יש אישה אחת, שעל אף שהיא מרשעת איומה, היא מצליחה לדאוג לו ולוודא שלא יהרגו אותו – גברת בלום. כדי להרגיע את נפשו, הבן שלי שאב כוחות מסצנה של שבי שהוא מכיר, מגברת בלום והטיפול שלה בילד החטוף בסדרת כראמל"...

קישור (כאן) למאמר כפי שמופיע בניוזלטר של הספרייה הלאומית.

לפניכם שתי דוגמאות לסיפורים קצרים, העוסקים בהתמודדות - מהם ניתן למצוא
רבים ברשת.

הסוס והבור (המקור לא ידוע)

יום אחד, נפל סוסו של אינדיאני זקן לבור עמוק. הסוס זעק במשך שעות בעוד האינדיאני חושב מה יעשה. לבסוף, הוא החליט שהסוס זקן, ושממילא יש למלא את הבור, ופשוט אין טעם לנסות ולהוציא את הסוס.
הוא קרא לכל השבט לעזרה. כולם החלו שופכים עפר לתוך הבור. בתחילה, הבין הסוס מה מתרחש ובכה מרות, אבל אז, להפתעת כולם, הוא השתתק.
כמה דקות אחר כך, הביט האינדיאני הזקן מטה אל הבור ונדהם למראה עיניו. עם כל חופן עפר שפגע בגבו, עשה הסוס דבר מדהים! הוא ניער אותו מגבו ודרך על העפר כדי להדקו. העפר הלך והצטבר בקרקעית הבאר ועם כל כף נוספת הסוס עלה עוד מספר סנטימטרים למעלה. כך זה נמשך, עד שהבאר התמלאה והסוס צעד החוצה מן הבאר הנטושה וצעד צעד אחד למעלה. במהרה, נדהמו כולם לראות את הסוס צועד אל מעבר לשפת הבור ומסתלק משם בדהרה!

הזקן החכם והפרפר (מקור לא ידוע)

בכפר קטן בסין הרחוקה, גר איש זקן, שהיה ידוע בכל העולם כאדם מאוד חכם. אנשים רבים מארצות רחוקות הגיעו כדי להתייעץ אתו ולשמוע את חוכמתו. כל כך חכם היה הזקן שהיה יכול בלי שום בעיה  לענות על כל שאלה וכל עניין.

יום אחד החליטו נערים שובבים מן הכפר, “לעבוד” עליו ולראות עד כמה באמת הוא יודע הכל:

“נשים פרפר בין כפות ידינו ונשאל את הזקן מה יש לנו בתוך היד. אם הוא יאמר שזהו פרפר, אזי נשאל אותו: ‘האם הפרפר חי או מת?’ אם יאמר חי – נמחץ את הפרפר מהר, ואם יאמר מת – נפתח את הידיים ונוכיח לו שטעה! ככה נסדר אותו!”.
הלכו הנערים צוהלים וצוחקים אל ביתו של הזקן.“זקן, זקן” שאלו אותו, “מה בתוך ידינו נמצא?” ענה להם הזקן: “פרפר כחול יש בידיכם”. שאלו שוב הנערים: “האם הפרפר חי או מת?”
חשב הזקן, חשב וחשב ולבסוף ענה להם בפשטות: “בידיכם הדבר…”

כן, ספרים יכולים לרפא!