הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך


עכו - מי שמע על "חדר סבתות"?
ועל מתנדב בטניס שולחן שהיה מאמן נבחרת ישראל, שמעתם?
- מאת: אילנה סולומון
"מי רוצה, רוצה לשמוע מעשה בגזר?
זרע אותו בגן הירק סבא אליעזר..."
כששמעתי על סבתא מירי ועל עוד כעשר סבתות כמוה, תהיתי ביני לביני, מיהן הסבתות האלה, והיכן הן מספרות את הסיפורים?
אורי פרג, מנכ"ל "ידיד לחינוך", נסע ביקור בבית הספר "וויצמן" בעכו ושב משם כשבפיו דברי הלל ושבח על העשייה החינוכית המרתקת שם.
מה היחוד בבית הספר הזה, ולמה הצליח כל כך לכבוש את ליבך?
"יש שם 'חדר סבתות', שהוא כמו לבוא לסבתא באמצע יום הלימודים", הוא משיב, וכך ממריץ אותי לדעת ולהכיר את המיזם החינוכי המיוחד הזה.
שאלתי את סמדר זנתי, מנהלת בית הספר, איך התחיל המיזם
"אני מנהלת חדשה בבית הספר. בשנה שעברה חנכו את החדר כ"חדר הכלה", במטרה שכל כיתה תוכל להיכנס אליו בשעה קבועה פעם בשבוע לפעילויות שונות. החדר לא היה פתוח כל הזמן, ואני רציתי, שהחדר יהיה פתוח בכל השעות בהן שערי בית הספר פתוחים. חשבתי שהחדר יאפשר מרגוע לילדים הזקוקים להפוגה מהלימודים".
בעזרתה האדיבה של רכזת "ידיד לחינוך" בעכו, אסתר דה קסטרו, שנרתמה למשימה בכל רמ"ח אבריה, הוקם צוות של סבתות מתנדבות. לדברי אסתר, "הסבתות הללו מאיישות את חדר הסבתות, בו יש פינות שונות המיועדות לילדים, כמו למשל: פינת יצירה, משחקי קופסה, ספרי קריאה, חוברות יצירה, צבעים, שחמט ענק על הרצפה, פינת מחשב ועוד. חשוב לגייס סבתות מתנדבות נוספות", היא אומרת, "שבכוחן להעניק לילדים תחושת חום, המהולה באהבה".
מירי בר לוי, הסבתא המתנדבת אותה הזכרתי בראשית הכתבה, מספרת: "אני מרגישה נפלא. אני מחכה ליום ההתנדבות, הממלא את חיי בשמחת נתינה. הילדים והמנהלת מקבלים את פני בברכה ובתודה, ואני חשה ממש בחדוות עשייה".
משחקים בחדר הסבתות
אבל איך מארגנים את "חדר הסבתות הלכה למעשה? שאלתי את סמדר המנהלת.
"לכל ילד יש כרטיסיה, אותה מנקבת הסבתא. לכל מורה יש הרשאה לשלוח לחדר הסבתות חמישה ילדים לאורך היום. הסבתות מנהלות את החדר בהתנדבות כמובן. כל אחת נמצאת שם כשעתיים. בכל אחת משעות היום יש בחדר סבתא שמפנקת, מכינה לילדים כוס תה ומגישה להם עוגות ועוגיות. בית הספר דאג לממן את עמדת התה.
יש סבתות שיושבות ורוקמות עם הילדים, ואף מכינות עימם צמידים מחרוזים.
יש בחדר שני מחשבים, והילדים צופים בסרטונים הקשורים בלמידה, או מאזינים לתסכיתים בנושאים מדעיים. יש גם פינות עבודה שונות: מגזינים של הירחון "עיניים", שהילדים קוראים בהם, אחרים צובעים ומציירים.
לוח השחמט הענק המוצב על הרצפה, מאתגר את מוחם של שחקני השחמט, הנהנים מהמשחק המלכותי, שליחו לא נס עם חלוף העיתים".
סמדר המנהלת מספרת לי על עוד מיזם מיוחד בבית הספר, מיזם טניס השולחן. היא מספרת על ליובה יוסילבסקי, שהגיע לבית הספר וביקש להתנדב ללמד טניס שולחן. ליובה, מתנדב "ידיד לחינוך", הוא שופט בינלאומי בתחום, והיה מאמן נבחרת ישראל בטניס שולחן. שמו השני היה: "האיש שנולד עם מחבט ביד". "הרעיון קסם לי כל כך", אומרת סמדר. "ליובה ורעייתו רוזה מנהלים יחדיו את מיזם טניס השולחן בהתנדבות בבית ספרנו. הם מגיעים יחד פעמיים בשבוע לארבע שעות ומשמחים את הילדים."
כשליובה ביקש מסמדר המנהלת לדאוג לשולחנות טניס, מיהרה סמדר לביצוע המשימה ורכשה חמישה שולחנות, אותם דאגה להציב באולם הספורט של בית הספר. התלמידים מגיעים בימים א' ו ג' ומתרגשים לקראת המפגשים.
ליובה מספר: "תענוג בשבילי לדעת שאני יכול לתרום להנאת הילדים. חשוב לי שהם ירגישו שטוב להם. זו המטרה שלי. הם מרוצים, ואני מרוצה. אני מרגיש שעשיתי את מה שאני יכול ואוהב לעשות. מעולם לא פסלתי אף תלמיד ואף אדם, וחשוב לי לקדם את כולם. היה בבית הספר תלמיד עם בעיות התנהגות. כשהילד הגיע לשיעור טניס, גיליתי שיש לו 'יד ברזל', והוא מוכשר. ביקשתיו ללמד את הילדים האחרים מכל שכבות הגיל, והפכתי אותו להיות העוזר שלי. הילד השתנה מהקצה אל הקצה. בעיות ההתנהגות נעלמו כלא היו, והוא הפך לתלמיד מצטיין."
בליבי חשבתי: המשפט "מורה טוב, מורה לחיים", מתאים למעשיו של ליובה, שבתבונתו הצליח להציל את הילד.
מהו האני מאמין שלך לגבי החינוך בבית ספרך? העזתי לשאול את המנהלת.
"אני מאמינה שבית הספר צריך להיות מקום של אושר. כשהילדים מאושרים, הם מצליחים בכל התחומים. הם יכולים ליצור כאן חברה טובה יותר, אף בתקופת המלחמה הלא קלה כלל וכלל. מהילדים הללו יבואו מנהיגי העתיד, ושומה עלינו לטפחם, כדי שנצליח לראות כאן חברה שנעים להיות חלק בלתי נפרד ממנה."