הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

על אובדן, על תסכול ועל תקווה – ראיון עם חיים ילין איש בארי - מאת: זאביק שני

כשחשבנו על הגיליון הקרוב של "ידיד לחינוך", היה ברור שחשוב  לקשר בין שואה לתקומה. אותו קשר כאוב שבין שואת יהודי אירופה לתקומת עם ישראל בארצו. אלא שהשנה חווינו את ה-7 באוקטובר שהוא האירוע החמור והמזוויע ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. אירוע שבעבור רבים מתושבי העוטף הוא בבחינת שואה.

היה ברור שלא נכון יהיה ולא נוכל לחמוק מלעסוק במלחמה שנכפתה עלינו בעקבות אותו טבח נורא. אירועי השבעה באוקטובר הם אבן דרך כאובה שתלווה אותנו מעתה ועד עולם.
ומה עם התקומה? אותו "עוף החול" האגדי שקם מחורבות הבית היהודי בגולה ופרש כנפיו בהקמת מדינת ישראל? למי יש הזכות, האומץ והיושרה כדי לדבר על תקומה?  – לפוליטיקאים ודאי שלא!
סברנו, שמי ש"הרוויח" ביושר את זכותו לדבר ולזעוק  בשם התקומה, הוא לא אחר מאשר חיים ילין מקיבוץ בארי, שבעברו כיהן גם כראש המועצה האזורית אשכול, שמכיר, חי ונושם את יישובי העוטף ואת תושביהם, את אלו שנרצחו, נחטפו ופונו. רק לו מותר להשמיע קול בנושא.

רק לאחר שהשגנו את מס. הטלפון שלו, הבנו עד כמה המציאות שלו סבוכה. היה לו קשה לענות על השאלות שהפנינו אליו, כשאת חלקן ממש הדף. "איך אני יכול לענות לכם", אמר, "מצבי הרוח שלי משתנים, יום אני מרגיש כך, ויום אחרת. קשה לי לחלוק עם אנשים את רגשותי האינטימיים".
ובכל זאת, חיים עסוק מאד בימים אלה. הבננו ממנו, שהוא מתרוצץ מפגישה לפגישה, מישיבה לישיבה במבט קדימה לעתיד, לימים שאחרי. "אתם כבר הטלפון ה – 122 שקבלתי היום. אין לי הרבה זמן. תשאלו ואענה". הבנו שהאיש "עסוק רצח!"

ברור לנו מהתרשמותנו, שחיים, כאדם בעל חוסן ותקווה, נמצא גם עכשיו, חצי שנה לאחר האירוע הקשה, במצב מטלטל. "מי שלא עבר את מה שעברנו, לא יכול להבין".

"תקומה היא מילה כבדה", אמר. "לא מדובר בתקומה, אלא בבניית עתודה לדורות הבאים. יש צורך דחוף בשיקום התשתיות שנהרסו. יש לחדש הכל. הקמת 'מנהלת תקומה' אינה תחליף לממשלה חדלת מעש. בפועל, רעיון ה"מנהלת" תקוע כבר חצי שנה. צריך חקיקה מהירה לסיוע ובניית תשתיות. כל קהילה בעוטף היא סיפור ייחודי עם צרכים ייחודיים. יש שונות בין בארי, כפר-עזה וניר-עוז לשאר היישובים ולו רק בגלל החורבן. מתוך 450 הבתים שהיו בבארי, 150 מחוייבים בפינוי-בינוי. שום טיפול קהילתי לא ניתן עד היום. אמנם ב 17 באפריל 2024 אושרה תכנית החומש של מנהלת תקומה לשיקום העוטף על ידי הממשלה, אבל", אומר חיים: "כל עוד אין חקיקה בנושא לא יזוז כלום. לחקיקה כולם מחויבים, ובינתיים אנחנו כבר שבעה חודשים מחוץ לבתים" 
הפוליטיקאים איבדו ערכים, אם היו להם בכלל כאלה מלכתחילה. הכל מנוהל בראייה פוליטית. אנו חייבים מנהיגות ניהולית ולא פוליטית. יש להביא לסיום הטרור ולבנות תכנית אסטרטגית בשיתוף עם מדינות העולם, כדי להבטיח בטחון. לכל הדיבורים והאמירות על חזרה לאיזור העוטף אין שום קשר למציאות. כל עוד החמאס קיים – הסיכוי לכך קלוש. את החמאס צריך לשים מתחת לאדמה. אני מעריך כי 20% מתושבי העוטף לא יחזרו למה שבעבר היה ביתם". 

"אז איזה סיוע אתם בכל זאת מקבלים?" שאלנו, וחיים ענה "חלק מהתוצרת החקלאית נקטפה בעזרתם של מתנדבים, של "אחים לנשק", "השומר החדש" וניתנו לנו אישורי עבודה מהמדינה להבאתם של עובדים זרים. מעבר לכך – הרבה דיבורים".

שמעתי איש שאש ולבה פורצות מפיו. איש לוחם, שהמדינה שהוא וחבריו כל כך סמכו עליה, נטשה אותם באותו יום ארור. למעשה, היא נטשה אותם כבר קודם.....והוא עסוק כרגע, כיצד להקים ולבנות מחדש.
ואני? אני סתם בזבזנו את זמנו של האיש מעורר ההשראה הזה, שכן אינני יכול לעזור.

 

ובכל זאת, אנחנו נאחזים בכל מה שכתוב בעמוד הפייסבוק שלו, אמירות שהרשה לנו להביא כאן.

"את השבת עשיתי בבית בבארי. יש כאן שקט, שקט לא מוכר. שומעים את ציוצי הציפורים ורעמי התותחים, אבל שקט. הכל ירוק ופריחת ההדרים משכרת. לפעמים אני רואה אותם, את המחבלים, את הרוצחים בכל מקום. לפעמים אני אומר בוקר טוב לנשמות במקומות המפגש הירוקים והפורחים. ולפעמים קשה". ( 7 באפריל).

"בכניסה לגלריה והקניון של בארי היו עציצים ליד העץ השרוף, שלא יכול לדבר ולספר מה עבר
ב 7/10 . היום בבוקר עברתי וראיתי שמתוך העציץ שהיה בחבית של יין ישן, מעשה ידיו של חגי אבני שנלחם בכיתת הכוננות ונפל בקרב, צמח פרח שמאיר את כל החורבן. חגי האהוב השאיר פינות חמד בכל הקיבוץ שימשיכו לפרוח". (5  במרץ)

"כאן בין בארי לעזה, באדמה שעליה חיילי צה״ל נלחמו, באדמה שזרענו בה תקווה, קוצרים חיטה - קוצרים תקווה" (  24 במרץ)