מה עושה איציק פלד ממודיעין יחד עם עוד מתנדבים בעירו בנושא זיכרון השואה? - מאת: שרה ברנשטיין

מה"חיידר" בפולין ל"כפר ניצנים" של תקווה ותקומה

אירועי השבעה באוקטובר העלו בקרב רבים הקבלה לשואה, כשהפחד והאימה נוכחים בחיינו ממש. לכן, השנה יותר מתמיד, יהיה מורכב וקשה להנכיח את זיכרון השואה בבתי הספר ובקרב התלמידים ואת ההבחנות בין השניים. דילמה זו מציבה בפני מתנדבי "ידיד לחינוך", דור שני לשורדי שואה, משימה לא פשוטה.

איציק פלד, גמלאי מערכת הביטחון והתעשיות הצבאיות, מתנדב ב"ידיד לחינוך" כחמש שנים בעיר מודיעין. הוא בן לשורד שואה, ומהווה סמל לתקומה ולניצחון. סיפור משפחתו הוא השראה לניצחון הרוח על הכוח. יחד עם קבוצת מתנדבים, דור שני לשורדים, הוא מנחיל  את "זיכרון השואה" במסגרת התנדבותו בעמותה. המתנדבים מביאים את סיפורם האישי בדגש על "גבורה ותקומה, מקינה לתקווה". צוות המתנדבים עבר סדנאות הן בהיבט התוכני והן בהיבט התהליכי שנלווה לכך. עכשיו, בעקבות המצב המיוחד בו כולנו נתונים, נערך דיון בשאלה, האם נכון להעביר את התכנים האלה על מה שארע בשואה, או להקפיאם. ההחלטה הייתה להתאים את התכנים ואופן העברתם למצב החדש.

סיפורו האישי של איציק מתחיל מאביו, רפאל פישל בלומנפלד ז"ל. רפאל נולד בעיר קיילצה שבפולין למשפחה חרדית מחסידי גור. בילדותו התחנך ב"חיידר", ואף למד בישיבה המפורסמת של "חכמי לובלין". סקרנותו הובילה אותו להתעניין בספרות כללית, לימודי מדע, ותחומי עיסוק ציוניים. בשל כך סולק מהישיבה והלך ללמוד לימודים כלליים.
במהלך מלחמת העולם השנייה שהה ביחד עם תשעת בני משפחתו בגטו, עד גירושם לטרבלינקה, שם נספתה המשפחה כולה. בזכות גילו הצעיר וחזותו החסונה ניצל רפאל, ונשלח לעבודות כפייה במפעלים לייצור נשק. כך שרד עד לשחרור המחנות ב 1945.
בסיום המלחמה חזר לחפש את בני משפחתו שלא נותר מהם זכר, שם פגש ב"תנועת הנוער הציוני", במסגרתם עבר השתלמות כרכז ומדריך עולים לארץ ישראל. כשעלה לישראל גר בקיבוץ, התגייס לצה"ל ועם שחרורו הצטרף  למקימי "כפר הנוער ניצנים" לנערים ונערות ניצולי שואה ממזרח אירופה, אליהם הצטרפו אחר כך גם קבוצות נוער ממדינות אחרות. בהמשך התמנה למנהל הכפר וביחד עם הצוות אימץ גישות חינוכיות מתקדמות, המשלבות רב תרבותיות בקרב בני הנוער.
יחד עם תקוה רעייתו, שורדת  הפרהוד ופעילה במחתרת הציונית, שהצליחה לברוח עם אחיה מעיראק לארץ, הקים משפחה עניפה  - המשך לשושלת בלומנפלד המפוארת שנספתה בשואה. איציק הבכור, סגן אלוף בדימוס בחיל האוויר נחשף בילדותו לסיפורו האישי של אביו, של הקהילה בה חי, ולטרגדיה המשפחתית שעבר האב במהלך השואה. הוא מספר כי אביו ביקש ממנו במיוחד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים, תוך שהוא מדגיש את הביטוי "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". כשפרש לגמלאות החליט להמשיך את דרכו של אביו, שהחינוך היה בראש מעייניו, והצטרף כמתנדב ב"ידיד לחינוך". איציק לקח את הערכים של נתינה והתנדבות, לחיבור ובניית מעגלים של עשייה וזיכרון, הבאים לידי ביטוי בפעולות תמיכה בשורדים, תיעוד סיפורם האישי, יצירת מפגשים עם בני נוער, והנצחת זכר השואה בבתי הספר, בחברות וארגונים, ולכלל הציבור במרכזי הקהילה של מודיעין -מכבים -רעות. במפגש האחרון הוצג הסרט התיעודי: "בקצה המגף" בפני קהילת המודיעין ונערך דיון סביבו.

בבתי הספר משתלבים המתנדבים בתוכנית הלימודים בנושא השואה. במפגש הם מציגים את הרקע ההיסטורי בקצרה ולאחר מכן את סיפור משפחתם בליווי מוצגים משפחתיים, תמונות, מצגות סרטונים, סדנאות ודיון .

המורים והמתנדבים מדווחים, כי בעידן של מסכים, רשתות חברתיות, חיקוי תרבות המערב ושחיקת הערכים הציוניים והיהודים, חשיבות הפרויקט גדולה אף יותר. באמצעות המתנדבים  נחשפים התלמידים לסיפורים האישיים, מגלים סקרנות, ומתחברים רגשית למה שארע. כך מסייעים המתנדבים ומובילים את שימור זיכרון השואה והעברתו לדור הצעיר. פעולות אלה חשובות במיוחד לפני יציאת התלמידים הבוגרים למסעות לפולין, וכהכנה לטקסים ואירועים בימים הלאומיים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום העצמאות.

שאלתי את איציק: מה אתה עונה, כשעולה דילמת הנחלת זיכרון השואה בעת הזאת? הוא עונה ללא היסוס: "אין מה להשוות בכלל, אירוע השבעה באוקטובר ומה שבא אחריו, התקיים במדינת ישראל העצמאית. בתקופת שואה לא הייתה מדינה ולא היה צבא. סיפורי הגבורה באירועי השבעה באוקטובר מופלאים במיוחד. בשבעה באוקטובר הייתה טעות אסטרטגית גדולה שהתוצאות שלה נוראות, אבל עדיין אין זו שואה"

לשאלה, מה אתה עונה לתלמיד ששואל אותך, לאן הולכים מכאן?  שולף איציק את "התורה" שהובילה אותו במהלך שירותו הצבאי בחיל האוויר: "חייבים לאסוף את השברים, לתחקר, למצוא את הסיבות ואת שורשי הכישלון וההצלחה, ולעבד תוכנית ארוכת טווח שתתקן ותטפל בכל הכשלים".
"יש בידנו את האמצעים, שמתבססים על ניסיון חיים, להדגיש בפני הילדים שאנחנו יכולים ומסוגלים לקום ולצאת ממשברים בצורה מוצלחת. טוב שיש לנו מדינה והזדמנות לתקומה".