מגנזיום כן או לא? מאת: נחום נוימן

פרק זה הוא הרביעי שאני כותב ומגיש לכם בסדרת תוספי התזונה.

לא אזכיר את כל הפרקים הקודמים, אזכיר רק שבפרק הקודם עסקנו בשלושה תוספים מרכזים שעל פי מחקר ודוח של משרד הבריאות מסוף שנת 2023, קיים בהם חסר תזונתי לרבים מהתושבים בישראל, ומכאן שמומלץ לשפר בהם את התזונה, או לקחת תוספים, או גם וגם.

בפרק השלישי עסקנו בוויטמין B12 ויטמין D וסידן. כשקראתי את רשימת התוספים, המומלצים על ידי משרד הבריאות, כי בהם יש לנו חסר, התפלאתי למה נפקד מקומו של המגנזיום? אני מניח שכל מי ששומע פרסומות ברדיו וקורא פרסומים בעיתון, נחשף לשלל מודעות לצריכת מגנזים מסוגים שונים, ונשאלת השאלה למה?

כדי לחקור את המסתורין סביב אי הופעת המגנזיום ברשימת ההמלצות של משרד הבריאות, צללתי לעומקו של מחקר מקיף, שערך מרכז טאוב בשלהי שנת 2024. המחקר התרכז כולו במחסור במגנזיום במדינת ישראל. את המחקר ערכו הפרופסורים איתמר גרוטו, שהיה משנה למנכ"ל משרד הבריאות בימי הקורונה, פרופ' נדב דוידוביץ מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, פרופ' אלכס וינרב מנהל המחקר במכון טאוב, והגב' מאיה שדה.
מתוצאות המחקר עולה, כי קיים מחסור במגנזיום במרבית פלחי האוכלוסייה והגילאים בישראל. עיקר המחסור נימצא בקרב אוכלוסיות מבוגרות מעל גיל 65 (יהודים וערבים כאחד). בין האוכלוסיות שנדגמו סבלו ממחסור בין חמישים לשמונים אחוז. בקרב נשים יהודיות צעירות עד גיל 44 המחסור לרוב היה נמוך.
צריכת מגנזיום יומית המומלצת לנשים היא 265–315מ"ג, ולגברים 350–415מ"ג.

בסיכום המחקר המליץ הצוות על הוספה יזומה של מגנזיום למי השתיה בישראל. לדברי החוקרים, הוספת מגנזיום למים תפחית את שיעור התחלואה בסוכרת טייפ 2 ושבץ איסכמי. לדבריהם, אפילו צריכה נוספת של כמות קטנה של 50 מ"ג לאדם ביום, עשויה למנוע מעל 1000 מקרים חדשים של סוכרת בשנה, ומעל 100 מקרים של שבץ מוחי, ולחסוך מאות מיליוני שקלים בעלויות הטיפול בחולים. ההמלצה של הצוות לא התקבלה לאחר דיונים שהיו בנושא, בגין העלויות הכרוכות בהוספת מגנזיום למי השתיה, ובשל הטענה שבפועל רק אחוז אחד מהמים משמשים לשתייה. החלטה זו התקבלה, למרות שהצוות הוכיח כמותית, שהחיסכון למערכת הבריאות יסתכם במאות מיליוני שקלים בשנה, והחיסכון מהפחתת התחלואה יהיה גבוה מעלות הוספת המגנזיום למי השתייה.
נכון להיום אין המלצה של משרד הבריאות לצריכה יזומה של מגנזיום, למעט אוכלוסיות סיכון, מבלי שהוא מפרט מהן אוכלוסיות סיכון. כאן אוסיף את דעתי האישית שנסמכת על מומחים, שאנשים מעל גיל 65 הם בהחלט אוכלוסיית סיכון.

לסיכום, התרשמתי שיש כאן הרבה פוליטיקה על חשבון בריאות הציבור, וחבל שכך.

ממה נובע המחסור במגנזיום?

הסיבה המרכזית למחסור במגנזיום הוא המעבר המאסיבי של מדינת ישראל למים מותפלים, ומים מותפלים חסרים מגנזיום לחלוטין. במרבית הערים בישראל רוב מי השתיה הם מים מותפלים חסרי מגנזיום, שמערבבים באחוז מסוים עם מי תהום שאובים, המכילים מגנזיום. במים שאינם מותפלים יש כ 30 מ"ג מגנזיום בליטר.
גם הפירות והירקות שאנו צורכים, מכילים היום שיעור נמוך יותר של מגנזיום, הם מושקים במים מותפלים או מי קולחין, הדלים במגנזיום.
גם מסנני המים שאנו מתקינים בכניסה לבתים ולדירות, כדי לצמצם את תופעת האבנית במכונת הכביסה ודוד המים החמים, מוציאים מהמים את מעט המגנזיום שעוד נותר בהם. יצרני מתקני "תמי 4 טוענים", שהמסנן שלהם אינו מפחית מגנזיום וסידן – לא בדקתי.

סימנים אופייניים למחסור במגנזיום.

התכווצויות ועוויתות שרירים, בעיקר בשוקיים ובכפות הרגליים.

עייפות, חוסר שימחה, וחולשת שרירים גם לאחר מנוחה.

הפרעות שינה, קושי להירדם, ושינה לא רציפה.

שינויים במצב הרוח, עצבנות, חרדה, חוסר מנוחה.

לחץ דם גבוה.

הפרעות בקצב הלב – במקרים חריגים.

חוסר תיאבון, בחילות והקאות – במקרים חריגים.

ברור הוא שהופעת כל אחד מהתסמינים המצוינים לעיל, יכולה לנבוע ממכלול סיבות, שאינו חסר במגנזיום ומחייב בירור רפואי מסודר.

האם קל לזהות מחסור במגנזיום?

אז ממש לא קל לזהות חסר במגנזיום. בדיקת דם (סרום) מודדת רק את רמת המגנזיום בסרום הדם, וזו תצביע לרוב על רמה תקינה. בדומה למה שכבר למדנו בפרק הקודם על הסידן. אם יש מחסור מגנזיום בדם, הגוף ממהר לווסת את הריכוז, ומפרק את המגנזיום הנדרש מהעצמות או תאי הרקמות . 99% ממאגרי המגנזיום של הגוף נמצאים בעצמות ובתאים, רק 1% נימצא בדם. בדיקת איסוף שתן יכולה להצביע על חסר. אם מתגלה רמה גבוהה של מגנזיום בשתן, הדבר עלול להצביע על ספיגה ירודה. כדי לקבל תוצאה יותר מדויקת יש לבצע בדיקה שאינה כלולה בסל הבריאות.

סיבות מובילות למחסור במגנזיום

חסר מגנזיום במי השתייה ומזון שצורכים ( פורט בהרחבה לעיל)

מחלות מעי, כגון קרוהן ,קוליטיס, צליאק, שלשול כרוני וכיוב'.

צריכת אלכוהול גבוהה, הפוגעת בספיגת המגנזיום, ובמקביל האלכוהול משתן – דבר הגורם לאובדן מינרלים.

גיל מבוגר – ספיגת המגנזיום פוחתת.

לחץ נפשי ופיזי.

תרופות מרשם מסוימות, כגון תרופות משתנות ותרופות לטיפול בצרבות, אולקוס וכיו"ב.

איך לשפר את התזונה.

לפני שלוקחים תוספים, כדאי לשפר את התזונה ולאכול מזונות העשירים במגנזיום דוגמת: אבוקדו, בננה, תאנים, אגוזים וזרעים,

לא אמליץ לכם על שתיית מים מינרליים מבקבוקי פלסטיק, מאחר ואיני בטוח, שתוספת המינרלים כולל מגנזיום במים, שווה את הסיכון הקיים בשתייה של כימיקלים דוגמת BPA מבקבוקי הפלסטיק.

סוגי תוספי מגנזיום 

מתברר שיש מגוון רחב של תוספי מגנזיום, שלכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות שלו.

לא ארחיב בסוגיה זו, כי לדעתי האישית ההבדלים בין הסוגים השונים אינו כה גדול כמו שזה מוצג בפרסומים. אסתפק רק בציון הקבוצות הבאות:

מגנזיום אוקסיד – הסוג הנפוץ והזול ביותר, בעל רמת ספיגה נמוכה יחסית, עלול להגביר פעולת מעיים ושלשולים.

מגנזיום ציטראט – בעל ספיגה טובה, גם הוא מגביר פעולת מעיים ועלול לגרום שלשולים.

מגנזיום ביסגליצינאט – נחשב לעדין יחסית ולא משלשל. הפרסום אומר שהוא מסייע לשינה ולמצב הרוח.

מגנזיום תריאנט – עובר את מחסום הדם במוח, ולפיכך עשוי אולי לעזור בשיפור הזיכרון.

מגנזיום טארט – נחשב ליעיל למערכת הלב והדם.

יש גם כמוסות שיש בהן תערובת של מספר סוגי מגנזיום.

כאמור, לא הייתי נותן משקל גדול מדי לאבחנות בין סוגי המגנזיום. במקביל, ברור שאם מי שלוקח סוג שגורם לשלשולים ראוי שיחליף את הסוג.

לסיום אזכיר, כי היות והמגנזיום מסיס במים, הרי אם נטלנו בטעות כמות עודפת של מגנזיום, היא תופרש בשתן, כל עוד פעולת הכליות שלנו תקינה.