מניסיוני, על תפקידן של כיתות השילוב בבתי הספר וחשיבות הכשרתם של המורים המלמדים בכיתות אלה - מאת: אסתר אבני

במערך ההתייחסות של מדינת ישראל לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, קיימים בתי ספר לחינוך מיוחד, אליהם מגיעים תלמידים המסווגים לפי הצרכים המיוחדים שלהם.

תלמידים בעלי בעיות פיזיות ילמדו בבתי ספר, שמלמדים בהם מורים בעלי הכשרה לחינוך המיוחד ומטפלים פארארפואיים בבעיות פיזיות. תלמידים שיש להם בעיות רגשיות, ילמדו בבתי ספר שיש בהם מורים בעלי הכשרה לחינוך המיוחד ומטפלים פארארפואיים בבעיות רגשיות וכו'.

רמת הבעיות שיש לתלמידים משתנה, ובשל כך בנתה מערכת החינוך מסגרות נוספות, שיאפשרו לתלמידים להשתלב בכל זאת במערכת הרגילה. כלומר, מסגרת שמנסה לאפשר לתלמיד כזה, המסוגל ללמוד בבית ספר רגיל, אך זקוק לתמיכות מסוגים שונים, לקבל את התמיכה הראוייה. מדובר במה שנקרא, כיתת שילוב ובית הספר נקרא בית ספר משלב.

במסגרת כגון זו, בכיתות קטנות כמו במסגרת של בתי הספר לחינוך מיוחד. לומדים בין 8 ל 12 תלמידים בני אותו שנתון. המורים, שמלמדים בהן, עברו הכשרה לחינוך המיוחד ונוספים להם מטפלים פארארפואיים בהתאם לצרכי התלמידים, אך במשרה חלקית בהתאם למספר התלמידים במסגרת.

היתרון של כיתות השילוב הוא בכך, שלתלמידים מתאפשר ללמוד במסגרת המדמה את סביבת הלימוד והחיים הנורמטיביים, מה שלא מתקיים בבתי הספר השייכים לחינוך המיוחד. יש תלמידים שיש בהם יכולות להשתלב וללמוד בכיתה הרגילה נושאים ספציפיים. לדוגמא : תלמיד עם בעיות רגשיות שמסוגל ללמוד את החומר שנלמד במתימטיקה בכיתה הרגילה, יהיה משולב בשעורי המתימטיקה בכיתה הרגילה.

שיתוף התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים בכל הפעילויות החברתיות של בית הספר, מאפשר להם להתגבר על מחסומים, בין אם פיזיים ובין אם רגשיים ולימודיים, ולרכוש הרגלים נורמליים שמשליכים על מצבם הפיזי, הנפשי והרגשי ומשפרים אותם.

אני מתנדבת בכיתת שילוב זה 13 שנים. התלמידים מגיעים לחדר, שבית הספר היקצה לי, עם חומר לימודי בהם הם מתקשים, ואני מלמדת אותם, כדי שיוכלו להשתלב בלימוד עם חבריהם לכיתת השילוב.

אני מבקשת לציין, שלא כל המורים המקצועיים המלמדים מתמטיקה, אנגלית וספרות בכיתות השילוב, עברו הכשרה ללמד את המקצוע בו הם מתמחים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתת השילוב, להבדיל ממחנכים שהם בעלי תואר אקדמי בחינוך המיוחד. מצב זה מביא לעיתים לחוסר יכולת אצל תלמידים מסוימים, בגלל הצרכים המיוחדים שלהם, ללמוד בכיתה, ולכן הם מעדיפים את הלמידה בחדר שבו אני נמצאת על פני הכיתה שלהם, בה נמצאים שאר חבריהם. השקט והאוירה הנינוחה שאני משרה עליהם, מאפשרים את ההתקדמות בלימוד החומר שהמורים מלמדים בכיתה.

במצב זה של חוסר הכשרה להוראה בחינוך המיוחד, המורים המקצועיים לא תמיד מצליחים ללמד את כל התלמידים בכיתת השילוב. יש תלמידים שלא מסוגלים ללמוד בקצב שמוכתב בכיתה. אני מלמדת אותם את החומר הנלמד בכיתה, באופן פרטני או בקבוצה של 2 עד 3 תלמידים בקצב שמותאם ליכולות שלהם.

להלן מקרה המדגים את הבעייתיות שמתגלית בכיתה בה המורה לא קבלה הכשרה לעבודה עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים וברמות שונות של יכולת למידה.
הגיעו אלי שתי תלמידות עם ספר מתמטיקה והפנייה לעמודים ספציפיים לצורך למידה של החומר. לימדתי אותן את מה שהתבקש, וכשהסתיים השיעור, הן ביקשו להישאר אצלי לשיעור נוסף. כששאלתי מה הסיבה, הן היו נבוכות ודמעות בעיניהן. הבנות סיפרו שקשה להן מאד לקבל מענה בכיתה לבעייתן. ושקורה לא מעט שהמורה דוחה את בקשתן להסברים נוספים על החומר הנלמד. החלטתי להשאיר אותן שעה נוספת כפי שביקשו, ולשתף במקרה את אחת המטפלות הרגשיות של הכיתה. היה ברור לי, שקשה למורה להתמודד עם סיטואציות כאלה, אם לא קבלה הכשרה לכך.

המטפלת הריגשית, שזהו תפקידה, שיתפה את המורה המלמדת את הנושא בכיתה, והוחלט שאני אגיע בשבוע שלאחר מכן לכיתת האם, ואלמד את הנושא ואת צורת ההוראה, וכך אוכל לקדם את התלמידות, כשאהיה איתן יחד עם שאר תלמידי הכיתה, וכך היה. השיעור במתמטיקה התנהל רק עם 2 תלמידים שהבינו את החומר הנלמד (וכנראה היו יכולים להשתלב במתמטיקה בכיתה הרגילה). שאר התלמידים לא שותפו, השתעממו וחלקם אף הפריעו למהלך השיעור, מה שגרם למורה לעסוק בבעיות משמעת. החלטתי, בסיום השיעור, לא לקבל את ההצעה להשתלב בכיתת השילוב של התלמידות, ולהמשיך לתרגל ולתגבר את התלמידות בחדר הפרטני בו אני מתנדבת.

ההחלטה שלי הייתה מנוגדת לדעת המורה למתמטיקה, אבל לנגד עיני עמדה טובת התלמידות וההערכה שהן מתקדמות בחומר הנלמד בקצב האישי שלהן, ולא בקצב שהמורה מכתיבה. החלטתי זו גובתה על ידי המטפלת הריגשית, ששיכנעה את המורה לוותר ולחזור למתכונת הראשונה של לימוד איתי בחדר המשמש להוראה פרטנית.

מצב כגון זה מעורר אצלי דילמות על תפקידו ומעמדו של המתנדב במסגרת הכיתתית ובמיוחד במסגרת שילוב כגון זו בה אני מתנדבת. אמנם יש לי השכלה נרחבת בחינוך המיוחד, אך כבודה של המורה, תפקידה ומעמדה לא מאפשרים לי התערבות בצורה בה היא מנהלת את השיעור. מאידך, התלמידים זקוקים למענה ולתמיכה, שאני כמתנדבת יכולה להעניק בשיעור השבועי שלי איתם.
כמובן, שנשאלת גם השאלה, האם יש מספיק מורות בעלות הכשרה בחינוך המיוחד, על אחת כמה וכמה כשיש מחסור חמור במורים באופן כללי בשנים האחרונות.

במקרים אחרים ובמקצועות אחרים יש מורים שמבקשים לעיתים שאעשה חזרה על חומר המבחן שעומד להתקיים בכיתה. החזרה המובנית שאני עושה איתם, מאפשרת להם להבין טוב יותר את החומר, מה שמתבטא ביכולת שלהם לענות על שאלות המבחן ביתר קלות ולהצליח בו . לפעמים מורים באים אלי לחדר, כדי לספר על הצלחות תלמידיהם במבחן על החומר עליו עשיתי איתם חזרה מובנית.
זהו לדעתי התפקיד שלי כמתנדבת, לאפשר לתלמידים עם קשיים ומוגבלות למצות בצורה טובה יותר את הפוטנציאל הטמון בהם, ולאפשר להם להשתלב כפי יכולתם בבית הספר הרגיל.

כל תלמיד זקוק לאדם מבוגר שיאמין בו.

אסתר אבני הייתה מורה לתלמידים בעלי מוגבלויות במשך 41 שנה, ובמקביל כיהנה במשך 25 שנה כמרצה לחינוך מיוחד במכלל תלפיות. היא בעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת בר אילן.