לכבוד האחד בספטמבר - מאת: לאה רוזנברג
יו"ר הועד המנהל, 'ידיד לחינוך'

"שנה הלכה שנה באה …"

ל-1 בספטמבר  קסם משלו .

הוא מסמן קו גבול בין מה שהיה לבין מה שהלוואי ויהיה .

הוא לפעמים כרוך בלילה קודם ללא שינה עד שתישמע ההרגעה ש"שנת הלימודים תיפתח כסדרה".

הוא הזדמנות לשוב ולהצהיר ש "החינוך הוא מערכת הבטחון של העתיד".

הוא סופו של מרוץ המשוכות לקניית תלבושת, ילקוט, קלמר.

הוא ציפייה מלאת סקרנות לפגוש חברות וחברים ותיקים ולהכיר חדשים. לשמוע ולהכיר את המורה החדשה ולנחש איך היא תהייה עם הילד שלי.

הבטחה להתחדשות, להתחלות חדשות ,להבטחות לעתיד  טוב יותר

חברותי וחברי למעשה החינוך, 

הלוואי ויכולתי להסתפק במילות השיר והלחן המוכרים והאהובים של לוין קיפניס ונחום נרדי.

הלוואי ויכולנו  להבטיח ולצפות שהשגרה המבורכת של עונות השנה שבמהלכה נראה איך החצב פורח  בסתיו,  את השלוליות בחורף, את ציוץ הציפורים והפריחה באביב ואת השמשיות הצבעוניות על שפת הים בקיץ .

הלוואי ונזכה לשמוע  את הבשורה המיוחלת ,הקונקרטית , הברורה והחד משמעית:

החטופים, כולם, עכשיו בבית!

הלוואי ונוכל להחזיר לחיינו את הנורמליות של חג בעתו, של פתיחת שנת לימודים מרגשת עם תלמידי כיתות א׳ בבגדי לבן והורים \סבתות וסבים, נרגשים, מלווים בברכה בקול ובלב ב״דרך צלחה״,

הלוואי שנשכיל להחזיר לחיינו את האמונה שאפשר שיהיה  טוב, את התקווה, את השמחה סוף סוף. 

זה יתכן, זה אפשרי, זה מעשה של חסד אנושי.

אנחנו היינו שם  בסערה, ונהייה שם כשנזכה לראות את היונה ועלה של זית במקורה.

אתם, חיל המתנדבים, ידידי החינוך, אתם הטבעת האנושית העוטפת בהתמדה, ברגישות, בנתינה  ללא תנאי את העוגן לעתיד - את הילדות  והילדים.

אתם, האוחזים בהגה  העמותה, אורי המנכ"ל, הצוות המסור שעל ידו, העושה ימים כלילות, כדי להבטיח את המשך העשייה ההולכת ומתרחבת לאופקים שלא שיערנו.

אתם, עמיתי לוועד המנהל  שליוויתם, תמכתם בעצה מושכלת, בנוכחות שקטה, מאחורי הקלעים חיונית ומורגשת.

״כי כולנו, כן כולנו, כולנו רקמה אנושית אחת חיה".

הלוואי  שנצליח  ביחד, לעשות כל שניתן ומעבר לזה, כדי שתהייה לנו שנה הרבה יותר טובה.