"אני דני ואני לא יפני" - מאת: שרה ברנשטיין

על דני שליו ממודיעין, שאמנות האוריגאמי הפכה אצלו מתחביב למוטיב מרכזי בעבודתו עם התלמידים, ומה הם מרוויחים מהעיסוק בקיפולי נייר.

נהוג לומר אצלנו הישראלים, כי "היפנים מרובעים", ואילו אנו, הישראלים, "זורמים עם החיים".  אפילו צורת הדף מעידה על ההבדלים.

הידעתם כי היפנים משתמשים בדף נייר מרובע, ואנחנו בדף A4 (מלבני)? האם מישהו יודע לזהות בוודאות, מהי קידמת הדף, ומהו הצד האחורי של דף הנייר בו אנו משתמשים? אצל היפנים הדבר פשוט וקל, הצד האחורי צבעוני והקדמי לבן.

ומה עניין יפן לכאן? העניין הוא אוריגאמי, שהיא אמנות קיפולי נייר לצורות שונות, שנולדה ביפן. קיפולי נייר בסגנון האוריגמי משלבים גאומטריה ומתמטיקה. זוהי אמנות מדויקת מאד, המחייבת ריכוז ודיוק. במהלך הדורות היא הפכה משעשוע לאמנות של ממש, ולטכניקה של פיסול מורכב וחכם ביותר העשוי מנייר.

דני שליו פתח את הראיון שלנו במשפטים המובאים כאן בראש הכתבה, כמי שעוסק ומתנדב באמנות האוריגאמי בביה"ס "עידנים" במודיעין.
כיום האוריגמי פופולרי במקומות רבים בעולם, ונחשב חלק מתרבות הפנאי במקומות רבים. זה הביא לגידול עצום במספר העוסקים באמנות הזו, ותרם להתפתחותה ולשכלול רב בשיטות הקיפול של האוריגמי.
בזכות השילוב הייחודי של יצירתיות, דיוק וטכניקה, משמש כיום האוריגמי, בלא מעט מוסדות חינוכיים וטיפוליים, גם ככלי עזר להוראה ולריפוי בעיסוק.

איך הגעת לקיפולי הנייר ? מאין הידע באוריגמי? שאלתי את דני

"בסוף שנת הלימודים של בית הספר היסודי קיבלתי מבית הספר שי, חוברת המדגימה קיפולי נייר. התחלתי להתנסות, וגיליתי כי יש לי ידיים מתאימות וכשרון לכך, ואני מצליח ליצור קיפולים מדויקים ויצירתיים.
בעקבות כך אף קניתי ספר, העוסק באוריגמי עם סכימות וציורים וכללים ספציפיים.
יצירותיי הלכו והשתכללו וכך גם המיומנות. כשפרשתי לפנסיה וחיפשתי תחום שבו אוכל לתרום, הופניתי  על ידי חבר לאחד מבתי הספר במודיעין, בית ספר לא היה זר לי, אבל יחד עם זאת מצאתי, כי בקיאות בתחומי ידע שונים פחות מתחברים לי.  אני  לא מורה, אשתי מורה, ולי יש את הייחודיות שלי, שהפכה מתחביב לכלי עבור תלמידים".

"הכול החל בהפסקות, בהן השתעשעתי עם הילדים בקיפולי נייר, וראיתי כי יש ביקוש לקבוצות לימוד וביטוי יצירתי. לצערי נפסקה אז ההתנדבות.
כשפרצה המלחמה, התנדבתי עם ילדי מפונים, וחשפתי בפניהם את אמנות קיפולי הנייר. ראיתי כי הילדים מגלים עניין. כשהצטרפתי ל'ידיד לחינוך', החלטתי שמה שהיה עיסוק בהפסקות, יהיה מעין שיעור-חוג במסגרת הלמידה. מנהלות אהבו את הרעיון ושיבצו אותי בקבוצות של ארבעה עד שישה ילדים מכיתות ה-ו.  בעצה אחת עם המנהלת נבנתה תכנית התנדבות מסודרת.
הקבוצות מתחלפות, והן לפרק זמן מוגבל של כחמישה  מפגשים. לקבוצה מגיעים תלמידים שנשלחים על ידי המורה בשיתוף היועצת, כשהפרופיל שלהם מורכב. מצד אחד מגיעים אלי ילדים בעלי יצירתיות רבה ועניין , ומצד שני תלמידים הזקוקים לביטוי דרך יצירה, ואפילו תלמידים הזקוקים לאוורור מהשיעורים הפרונטליים. לעיתים מתגלה תלמיד או תלמידה יצירתיים במיוחד, ואני מבקש לתגבר אותם. יש כאלה שפשוט לא מצליחים להשתלב, ואז כמובן מחפשים דרך לשלבם או למצוא להם מרחב מתאים יותר".

"במסגרת ההתנדבות", מספר דני בהתרגשות, "התגלתה ילדה יצירתית במיוחד וזו הייתה הצלחה וגאווה. התלמידה נחשפה באמצעות המפגשים והגיעה לתוצרים מורכבים ובוגרים במיוחד. הצעתי להקדיש לה מפגש פרטני, כדי לקדם ולפתח את המיומנות והכישרון".

דניאל(דני) שליו (פצ'ה) נולד ברומא, עלה לישראל בגיל 18 והחל את לימודי הביולוגיה באוניברסיטה, שם גם הכיר את אשתו הירושלמית, לה נישא. כשסיים את לימודיו, התגייס לחיל הרפואה, ובחיי היום יום עבד ככימאי במסגרת הצבא במעבדת בית החולים "אסף הרופא". כשפרש, עשה הסבה מקצועית בתחום המחשבים כמתכנת ומנתח  בחברת כוח אדם, ואף תרגם לחברות טקסטים באיטלקית. לצד זה התפתח תחביב של תרגום שירים תואם לחן מאיטלקית לעברית - כ150 שירים, ומעברית לאיטלקית - כ50 שירים. במסגרת זו אף נפגש עם נעמי שמר לצורך שיתופי פעולה. תחביבו הנוסף – האוריגמי, הפך עם הזמן, כאמור, לכלי עבודה ומוטיב מרכזי בהתנדבותו עם תלמידים.

דני, תוכל לתת דוגמא ולחשוף אותנו איך מתנהל מפגש עם התלמידים?

"אני מחלק להם דפים ושואל, מה הם יודעים לעשות עם נייר? מרביתם יודעים לקפל את קיפולי הנייר כמו  "קווה קווה", מטוסי נייר, כובע וסירה, ואז אני מאתגר אותם ומלמד קיפולי נייר מורכבים כמו למשל מטוס של חיל האוויר עם טייס בזווית שמגדילה את יכולת המעוף, ואף נותן את הכללים הבסיסים כמו קיפול על משטח ישר, כדי ליצור קיפולים מדוייקים.

מהו האתגר הכי בולט בעבודה עם ילדים בקיפולי נייר?

מקיפולי הנייר של דני
 

הקושי העיקרי הוא להסב את תשומת הלב של ילדים שיש להם קשיים. אם אני מצליח, זה גורם לסיפוק ענקי. לעיתים אני מגלה, שעבור ילד המתקשה בתקשורת בינאישית או מילולית או רגשית, קיפולי הנייר הם הזדמנות נפלאה לביטוי אישי ומאוד עוצמתי במיוחד כשהוא מגיע לתוצרים יפים.
אני רוצה לציין את הצוות החינוכי של בית הספר, שמשתף פעולה, ונותן מקום לתחום. התגובות חיוביות, וישנם מורים המעידים שהילדים חוזרים לכיתה שמחים ולעיתים אפילו מדויקים וקשובים יותר.
החלום שלי הוא להמשיך ולפתח יצירתיות אצל התלמידים ולהיות להם עוגן לביטוי בלתי מילולי.

תלמיד הלומד קיפולי נייר אוריגמי מפיק רווחים 
* פיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות: קיפול נייר דורש דיוק ותיאום בין העין ליד, מה שמחזק את השרירים הקטנים בידיים ובאצבעות. זה יכול להועיל לילדים ולמבוגרים כאחד.
* שיפור הריכוז והסבלנות: תהליך הקיפול דורש מיקוד וסבלנות, כדי לעקוב אחר ההוראות ולהגיע לתוצאה הרצויה. תרגול אוריגמי יכול לעזור לפתח את היכולות הללו.
* עידוד היצירתיות והדמיון: מעבר לקיפול לפי הוראות, אוריגמי יכול לעורר יצירתיות על ידי ניסוי עם עיצובים וצורות חדשות.
* הבנה מרחבית: קיפול נייר משפר את ההבנה של יחסים מרחביים ותלת-ממדיים, שכן הופכים דף דו-ממדי לצורה תלת-ממדית, מושגים מתמטיים ,פרופורציות והנדסה מרחבית.
* הנאה ותחושת הישג: יצירת דגם אוריגמי מוצלח יכולה להעניק תחושת סיפוק והנאה.
* הזדמנות לביטוי עצמי: ניתן להשתמש באוריגמי כדרך לבטא את עצמך באמצעות צבעים, גדלים ועיצובים שונים.
* פעילות מרגיעה: רבים מוצאים את תהליך קיפול הנייר כפעילות מדיטטיבית ומרגיעה.