חירות וחופש – מה ההבדל? יש הבדל? - מאת: נחום נוימן

לא מזמן חגגנו את חג הפסח ולאחריו את יום הזיכרון ויום העצמאות.

בליל הסדר הסבנו סביב שולחן הסדר וקראנו מן ההגדה..." עבדים הינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". יצאנו מעבדות לחירות.

ביום הזיכרון וביום העצמאות, עמדנו ושרנו את ההמנון “עוד לא אבדה תקוותינו, התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו.."

אני מניח שעבור מרביתנו המילים חירות וחופש הינן מילים נרדפות במשמעותן. אנסה לבחון, האם אכן כך הוא? או שאילו מילים ומונחים בעלי משמעות שונה.

חופש מהו?

יש שלל הגדרות ופנים למושג חופש. יש חופש במובן הפוליטי והחברתי,  כמו חופש ההצבעה, חופש ההתארגנות, חופש העיתונות חופש ההצבעה. יש חופש במובן חופש הפעולה, דוגמת  חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש דת, חופש ביטוי ועוד. יש חופש כלכלי כמו ניהול הרכוש הפרטי, בחירת מקום עבודה, חופש השקעה, ויש חופש אקדמי - הזכות לחקור ולדון ברעיונות ללא חשש מצנזורה או הדרה.

הערך חופש הוא אבן יסוד בחברות דמוקרטיות. אבל, חשוב לזכור שהוא כרוך גם באחריות של מעשינו כלפי אחרים. בהתאם, אנו נדרשים גם להכפיף עצמינו לחוקים והוראות.

בימינו, עם כוחן המתעצם של הרשתות החברתיות, כאשר כל אחד יכול להביע את דעתו וגם להפעיל רשתות של בוטים ולפגוע באחרים, עת נהיה קשה מיום ליום להבחין בין אמת לשקר, ברור שהחופש הלא מוגבל שניתן לאנשים להביע דעה, פוגע במקרים רבים ביחידים ובקבוצות.

החופש שלנו מוגבל מיום לידתנו.  אף אחד לא שאל אותנו, בני איזה מין אנו רוצים להיות, או מה יהיה צבע עורנו. נולדנו לדת מסוימת, ולאזרחות מסוימת, אותן קשה מאד לשנות. כך גם נולדנו לשפה מסוימת, ואם נלמד שפה נוספת, בדרך כלל יורגש מבטא שפתנו המקורית. כמו כן, נקבע מראש כל המטען הגנטי והמחלות התורשתיות שנסחב איתנו עד סוף ימינו.

הדיקטטור הפנימי שלנו
אנו נוטים לחשוב שגורמים חיצונים הם אילו שמגבילים את מעט החופש שנותר לנו אחרי תנאי הפתיחה הקשים, שתיארתי קודם, אך לא כך הוא. כשנבדוק מעט את פנימיותינו, נגלה שמרבית המגבלות שלנו הן מגבלות פנימיות, שהשתנו על עצמינו כולל: חרדות, אמונות, הרגלים, התמכרויות כל מה שד"ר פינקי פינשטיין מהמכון הפסיכו קריאטיבי קורא: "הדיקטטור הפנימי שלנו".

אם אנו מעוניינים להעצים באמת את החופש שלנו, עלינו להתמודד תחילה עם חלק מן המגבלות שהטלנו על עצמינו. בהחלט לא תהליך פשוט אך בהחלט שווה את ההשקעה.

החופש בתנ"ך: למרבה ההפתעה המילה חופש אינה מופיעה במפורש בתנ"ך, במקביל הרעיון מתבטא במילים אחרות כמו: "דרור", "חופשי" ו"שחרור". כתוב למשל: "כי תקנה עבד עברי... בשנה השביעית יישלח לחופשי חינם". אלא שכאשר מופיעה המילה "חופשי", היא אינה במשמעות הקיימת היום. במחשבה שנייה אין כאן הפתעה מאחר והמושגים חופש וליברליזם לא היו חלק מתפיסת העולם שהייתה קיימת בעת העתיקה כפי שהם היום בחברות ליברליות.

כיום בחברות הדמוקרטיות בעולם הגדול, החופש מהווה זכות בסיסית, המופיעה גם בחוקת היסוד שלהם (אם קיימת חוקה)

החופש מהווה את אחת מזכויות האדם הבסיסיות בחברות דמוקרטיות ובהתאם מופיע בהרבה מחוקות היסוד. כיום רווחת התפיסה, לפיה רמת החופש האישי של אזרחי המדינה או החברה תואמת לרמת הנאורות של המדינה. גם לנו, למרות שאין לנו חוקה,וחבל שכך, יש את חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו".

בהזדמנות זו ראוי להיזכר,  שבמדינתנו נטולת החוקה יש עדיין מפלגות בהן אין מאפשרים לנשים להגיש מועמדותן להיבחר לכנסת. כדי לא להיכנס לפולמוס פוליטי לא אזכיר מיליוני נתינים הגרים בשטחי ישראל הגדולה שהם חסרי זכויות.

החופש בפילוסופיה.

בפילוסופיה המונח חופש בחירה שנוי במחלוקת בסיסית. יש תורות הטוענות, שאין בעולמנו חופש בחירה כלל.

קיימת למשל הגישה הדטרמיניסטית, הטוענת  שאין בידי האדם לשנות את שנבחר עבורו. ובהתאם, באופן טבעי מכלול הסיבות יוביל אותנו לבחור בדבר מסוים ללא אפשרות חילופית מעשית.
הגישה האחרת טוענת שלאדם יש חופש בחירה בכל מעשיו והכל תלוי בו.
ראוי לציין שביהדות נאמר: "הכל צפוי והרשות נתונה". כלומר, האל יודע הכל, אבל למרות זאת לאדם יש בחירה חופשית והוא אחראי למעשיו, לטוב ולרע.

חירות מהי?

אחרי שהעמקנו להבין את המושג חופש, נראה מהי החירות עליה דיברו אבותינו ביציאתם ממצרים.
 

לגבי עם או קבוצה, הכוונה לרוב לחירות משעבוד זר, אך מהי החירות של הפרט?

חירות הפרט היא הרעיון, "שאני אדון לנפשי, ואף אחד לא יכריח אותי בניגוד לרצוני. בהתאם לכך, אני יכול גם לוותר מרצוני על הרבה מהחופש שיש לי. לדוגמא, אם אני בוחר לקיים שלל חיובים דתיים כמו שנאמר במקורותינו להיות "עבד אדוני " מתוך בחירה. כלומר, החירות מאפשרת לנו להגביל את החופש שלנו עצמנו, אך בלי לפגוע בחופש של פרטים וקבוצות אחרות  - דבר שלצערנו לא מתקיים בארצנו במקרים רבים.

דוגמה נוספת: אדם בן חורין יכול להצטרף לכת נזירית, ולהגביל מאד את החופש האישי שלו. זו יכולה להיות כת נזירות נוצרית, בודהיסטית או יהודית. בעיני, הפלגים החרדים הם סוג של נזירים. כמובן שכל אחד מכם רשאי לחשוב אחרת, שהרי יש חופש מחשבה וחופש ביטוי, וכמובן שלעיתים קשה לעקוב אחר ההשפעות שהובילו פרט להצטרף ולהגביל את החופש שלו.

הפילוסוף האנגלי ג'ין סטיוארט מיל כתב במחצית המאה ה19 את המסה ON LIBERTY  וביסס את החירות על שני עקרונות.

העיקרון הראשון הוא חירות האדם ביחס לעצמו. "היחיד הוא הריבון". מדובר בזכויות האדם הבסיסיות עליהן יש להגן כנגד תופעות של עריצות. העריצות יכולה להיות עריצות של  הרוב, וכפיה של ערכים מנוגדים למוסר. וכן קביעת תקני התנהגות – ראו החיוב של נשים בכיסוי ראש ופנים במדינות שונות.

העיקרון השני הוא עיקרון ההיזק.  כאן נקבע, שהמטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח כלפי חברי הקהילה בניגוד לרצונם, היא למנוע נזק מאחרים, או למען טובתו שלו הפיזית או המוסרית, כמו לדוגמה, ההגבלה ששמו בתקופת הקורונה על חופש התנועה. ויש כמובן שאלות העולות ביתר שאת בימים אילו, כמו מתי מותר להגביל הפגנות.

האם אדם יכול להיות חופשי אך לא בן חורין ?
בהחלט,  רובינו נמצאים במשבצת הזו. כל עוד אנו משועבדים בהיקף זה או אחר לתאוותינו, פחדינו והאמונות שטבעו בנו משחר ילדותינו.

ולסיום

 פתחנו בפסח, יום הזיכרון ויום העצמאות ונסיים בשבועות חג מתן תורה. אחרי שבני ישראל יצאו משעבוד לפרעה במצרים הלכו במדבר, בנו לעצמם את עגל הזהב ורצו לשוב  לסיר הבשר במצרים, הגיעו למעמד הר סיני. מההר ירד משה עם עשרת הדיברות חקוקות בסלע בהם מבהיר האל לעם ישראל, שאומנם יצאו משעבוד פרעה לגאולה וחירות, אך בחירות שניתנה להם יש קודקס חוקים ברור ונוקשה, שמרביתנו לא מצליחים אפילו היום לעמוד בו, ויש גם בוס חדש  לעם ישראל כפי שכתוב בדיבר הראשון "אני אדוני אלוהיך".

חג החירות מחדד את ההבדל בין חופש לחירות. זה נשמע דומה, אבל זה לא. בני האדם נולדו חופשיים, מדינות נאבקות למען חירותן. חופש הוא שחרור מכבלים, חירות היא התחייבות שלקחנו על עצמנו ואחריות שצריך לעמוד בה.

חופש הוא אינדיבידואלי, חירות היא מטרה משותפת שעלינו להגיע אליה ביחד.