המתנדבת שמגלה את עצמה כל יום מחדש – דבורה אלמגור מביה"ס "אהוד" בחיפה - מאת: צביה טולדנו

"זכיתי לחגוג כמו שאני אוהבת עם ילדים, כמתנדבת ב"ידיד לחינוך. סיפרנו לקבוצת ילדים מקסימים בכתה ג' את הסיפור של "מוכר הכובעים" המפורסם של אספיר סולובודניקה, המחזנו והצגנו, ואפילו הופענו בפני כתה א'. זה היה עבורי פורים מושלם. תודה למורות המקסימות שאיפשרו לי ותודה לתלמידים המקסימים שמוסיפים לי שמחה לחיים".

כך כתבה לנו בין השאר, דבורה אלמגור מחיפה, כשביקשנו אותה לספר על פועלה.

"בהתנדבות שלי עם התלמידים", אומרת דבורה אלמגור מחיפה, "אני מגלה את עצמי כל יום מחדש. העבודה עם הילדים מאתגרת אותי ואת תאי המוח שלי שמתעייפים לאט שאפשרו. אני משקיעה מחשבה לפני כל מפגש עם התלמידים ומתאימה את עצמי לכל ילד לפי יכולותיו. המטרה העיקרית היא לתת לו בטחון ולהאמין בכך שהוא יכול. זכיתי גם במורות שסומכות עלי".

דבורה הגיעה לעמותת "ידיד לחינוך" לפני 3 שנים, לאחר שפרשה כאחות מוסמכת ועברה השתלמויות וקורסים כליצנית רפואית וכמספרת סיפורים.

בתחילת דרכה התבקשה לעזור לתלמיד שהיה אז בכיתה א'. הוא התקשה מאד בשפה העברית ובזיהוי האותיות (הוריו הגיעו מחבר העמים) והיה חסר ביטחון עצמי. דבורה מלווה אותו זו השנה השלישית. כעת הוא בכתה ד'. ההצלחה חלקית, אבל דבורה לא מתייאשת. במשך כל הזמן הזה הייתה מאוד יצירתית בניסיון לחזק אצלו את האמונה בכוחו, ביכולתו, ולהקנות לו את הא'-ב'. היא למדה לאט שאפשרו להכיר את הילד ואת משפחתו, ותחומי ההתעניינות היו רבים.

בכיתה ב' סיפר לה כי בשיעור תורה למדו על סיפור הגרוש מגן העדן, ושהוא מאוד התחבר לסיפור בגלל הנחש. "אני יודע הכל על נחשים, למדתי המון מהטלוויזיה, למדתי מה הם אוכלים, מי ארסי, ובאיזה מדינות אפשר למצוא את הסוגים השונים".

"יש לי רעיון", אמרה דבורה, "בוא נכין חידון לתלמידים, ואתה תוכל לתקן אותם, אם הם יטעו". זה היה רעיון לחיזוק בטחונו העצמי של התלמיד, שיתחיל ממשהו שיש לו יתרון על פני האחרים. הרעיון צלח, והילדים נהנו.
בשלב השני הציעה דבורה למורה ולתלמידים להמחיז את סיפור גן עדן ולהציגו בפני הכיתה. התלמיד שלה בחר להיות הנחש.

בכל שיעור שנמשך כשעה וחצי, המשיכה דבורה בניסיונות להקנות לילד אותיות ומילים – היא הייתה מספרת לו ספור ומבקשת ממנו שגם הוא יספר לה סיפור.
כשרכש ביטחון, עלתה שלב, ובקשה ממנו לספר סיפור לכיתה. היא ישבה בצד והקשיבה. כשסיים שאל את הכיתה: "אהבתם את הסיפור שלי? למה אתם לא מוחאים לי כפיים? דבורה התמוגגה.

היו לה אינספור רעיונות להנגשת האותיות והמילים. היא גזרה ריבועי בריסטולים, כשעל כל אחד מהם כתבה אות אחרת. את האותיות פיזרה על הריצפה, ובכל פעם קראה בשמה של אות שונה. הילד צריך היה לקפוץ לאות המבוקשת. בשלב מתקדם יותר הם חושבים יחד על מילה שמתחילה באותה האות.

צורת לימוד משחקית אחרת הייתה באמצעות שישה סביבוני עץ שהביאה ועליהם כל אותיות א' ב'. על כל סביבון 4 אותיות ועל כל השישה יחד 24 אותיות. המטלה היא לסובב את הסביבונים או את חלקם, ולנסות לבנות מילים מהאותיות עליהן נפל הסביבון.

בתחום החברתי ניסתה דבורה לשלב את הילד בין שאר הילדים, עד שגרמה לו למשל, לקחת חלק ביום הולדת של בן כתתו. "אני לא הולך" הודיע לה. דבורה לא ויתרה בשום אופן ואז, ביוזמתה חיפשה ויצרה קשר עם אחת מבנות כיתתו שהיא גם שכנתו, הילדה הסכימה לעזור בשכנוע, וביחד הלכו לאירוע. בסופו של דבר, מספרת דבורה, היה לו מאוד נעים וכייף, והוא אפילו השתתף בכל התחרויות.

דבורה מעורה מאוד בחיי ביה"ס. דרך עבודתה עם התלמיד עליו היא מספרת כאן, היא עוברת בין הכיתות. ביחד עם התלמידים היא מספרת סיפורים, מאפשרת להם לספר בעצמם, וממחיזה יחד איתם. התלמיד שלה לוקח חלק בכל הפעילויות האלה. ביטחונו עצמי ומעמדו בכיתה עולה.

דבורה היא נכס לבית הספר ונכס לתלמידים שמאוד פעילים ביוזמתה ומאוד אוהבים אותה.