להיות עיניים לעיוור, מאת: צביה טולדנו

אילנה גיל מעמק חפר, מספרת על הסיוע שלה, יחד עם חדוה מרקוביץ וגילה רובין, לגידי אהרונוביץ – עוור מאז היותו פג

אילנה, הבנתי שאת מסייעת למורה למוזיקה עוור וגם משמשת לו כנהגת, איך הגעת לזה?

"למען האמת אני מתנדבת מן השורה ב'ידיד לחינוך' כבר שבע שנים. בשנתיים הראשונות עזרתי לתלמידים מתקשים בבית ספר "קדם" בבורגתא, ועשיתי מה שהתבקשתי ע"י המורה. אני במקצועי מורה למוסיקה, וכששמעתי שיש מורה למוסיקה עיוור בנתניה בשם גידי אהרונוביץ, המתקשה להגיע לעבודה בבית ספר בכפר יונה, החלטתי שההתנדבות שלי תהיה יותר משמעותית, אם אסיע אותו לעבודה. בבית הספר ראיתי שהוא זקוק לעזרה יותר מאשר הסעה לעבודה, וככה הפכתי להיות סייעת בכיתות א' עד ו' בהן הוא מלמד, פעמיים בשבוע 5-6 שעות בכל פעם.
בשנתיים הראשונות בביה"ס בכפר יונה סייעה למורה גידי המתנדבת חדווה מרקוביץ. כשגידי עבר לעבוד לפני שלוש שנים בביה"ס "חיים גורי" שבנתניה, המשכתי את פעילותה של חדווה, ואלי הצטרפה מתנדבת נוספת - גילה רובין. לפעמים אנחנו יחד ולפעמים אנחנו חופפות זו את זו.

למעשה אנחנו העיניים של המורה בתוך הכתה – משגיחות על משמעת, מחלקות חומרי לימוד וכותבות על הלוח, כשהמורה מבקש. מאחר שאני מורה למוסיקה, גידי מתייעץ איתי על תכנים שהוא רוצה להעביר לתלמידים. גידי מנגן בחליל צד, בונה הרכבים מוסיקליים עם התלמידים, מלמד שירה, ובכל הטכסים בביה"ס תורם את חלקו המשמעותי בתחום המוסיקלי. אנחנו עומדות לרשותו ומסייעות ככל הנדרש – ככה כבר 5 שנים".

מה את יודעת על גידי?

"קודם כל הוא אדם מקסים ומלא השראה. הוא בן 49, נולד פג, וכתוצאה ממינון לא נכון של חמצן באינקובטור, נפגעה ראייתו והוא נותר עיוור. המגבלה הזאת לא מנעה ממנו ללמוד, להצטיין במבחני הבגרות, ולהמשיך את לימודיו במדרשה למוסיקה. הוא ניחן בלבביות ובחוש הומור, לפעמים הומור שחור. אני מציעה לך לדבר איתו. הוא אדם מרתק".
התקשרתי לגידי. המזכירה האלקטרונית שלו, השיבה לי שגידי יחזור אלי. לא עברו שתי דקות וגידי חזר אלי. " אני מאד מתנצל, לא אוכל לשוחח איתך. אני יוצא עוד מעט לנהריה לתת הרצאה בהתנדבות למפונים מהצפון".
למחרת התקשרתי שוב וגידי סיפר: "אני מורה למוסיקה בחצי משרה – למדתי במדרשה למוסיקה. במשרד החינוך יש פרויקט עבור מורים עם מוגבלויות. הנקרא: "מורים ללא גבולות". כבר בהתחלה נתקלתי בשני קשיים: ההסעה לביה"ס, והעזרה שאני זקוק לה בתוך הכיתה. פניתי למשרד החינוך, ואז נאמר לי, שאין אפשרות לתת סייעת למורה. סייעות יש עבור תלמידים. גם כאשר קבלתי קביעות, נאמר לי שאין יותר שעות תקניות מיוחדות, ושהמנהלת תמצא פתרון עם התקן שיש לה.את לא יכולה לדמיין, מה זה עבור עיוור לעמוד בתחנת אוטובוס בגשם זלעפות, או להגיע לכיתה תוססת ורועשת.
עם הרבה תושייה בכל כיתה, מיניתי תלמיד להיות לי לעזר. לכן תביני את גודל הנתינה של חדוה בכפר יונה, אילנה וגילה בנתניה. כל כך רווח לי! הן גם מסיעות אותי וגם עוזרות לי בכיתה".

אילנה ספרה לי, שלמרות העיוורון לא עשית לעצמך הנחות, הוצאת בגרות בהצטיינות ולמדת במדרשה למוסיקה!

"אילנה לא סיפרה לך? אני התנדבתי לצבא. שרתתי בגלי צה"ל ועשיתי מילואים ב- 8200".

ב 8200 הרי עובדים מול מחשב...

"את לגמרי צודקת, אבל היה לי מחשב עם מסך ברייל".

אתמול כשהתקשרתי, אמרת לי כי אתה יוצא להרצאה. ראיתי באינטרנט, שיש לך הרצאה בשם "איך עיוור נוהג?"

"את בטח יודעת שאני לא נוהג, זה סוג של הומור. אני מרבה להרצות לפעמים בהתנדבות, כמו למשל אתמול למפונים. למרבה הצער יש מפונים בהרבה מקומות, ואני מגיע לכל מקום בחינם, וגם נתתי הרצאה בחינם לקבוצת חולי סרטן.
יחד עם זה, אומר גידי, שהוא מרצה כמובן בתשלום. "למשל, בביה"ס "חיים גורי" בנתניה, בו יש תיכון לגמלאים, אני מרצה על בסיס קבוע בתשלום על תולדות המוסיקה".

זהו הסיפור המרגש על שלוש מתנדבות ומורה עיוור