לא הגיעו ממערכת החינוך, אבל עם פרישתם החליטו להתנדב בה – מה מביא מתנדבים מ'ידיד לחינוך' להחלטה הזו? - מאת: זאביק שני

כל מתנדבי "ידיד לחינוך" הם גמלאים, שצברו ניסיון חיים וניסיון תעסוקתי רב בתחום עבודתם בשנים בהם עבדו. רבים מהם הגיעו להוראה ללא רקע כלשהו בחינוך.  את הרצון להתנדב ניתן להסביר בקלות, ברצון ובנכונות לתת ולהעניק, אך הרצון הזה, כשהוא אינו מלווה בניסיון מעשי, מעורר שאלה – מדוע בחרו להתנדב בתחום החינוך?

החלטנו לצאת לשאול כמה ממתנדבינו על הרקע להחלטתם.

חנה רבי עסקה בעשיה בטחונית

ראשונה שאלתי את חנה רבי, כיום רכזת של 120 המתנדבים בהרצליה. חנה מגיעה לחינוך מעולם העשייה הבטחונית. היא נעדרת רקע בחינוך, אבל נחשפה לעולם הזה במסגרת פעילויות התנדבותיות שיזמו במקום עבודתה. בתחילה, היא אומרת, לא היו לה שום ציפיות, רק רצון לסייע לתלמידים. בהמשך "גילתה עולם ומלואו" ונדבקה ב"חיידק ההוראה". במשך שנתיים התנדבה בפנימיה בנתניה ושימשה כחונכת ומנטורית ופיתחה קשרי אמון וידידות עם חלק מחניכותיה - קשרים שנמשכו גם בתום הלימודים והמשיכו גם בעת שירותן הצבאי.
כדבריה של חנה, "הרגשתי שזה חשוב, ויש לי מה לתרום". חנה החליטה, שלאחר פרישתה לגמלאות, היא תקים גוף התנדבותי "משלה" שיעסוק בחינוך, אלא שאז נחשפה לקיומן של עמותות העוסקות בנושא, והצטרפה אליהן. חנה החלה את דרכה ב'ידיד לחינוך' כתומכת הוראה ו"התאכזבה לטובה" מהרוח המנשבת בארגון, רצון ואכפתיות, מההשקעה בהדרכת המתנדבים ובהנחייתם להקניית שיטות שונות ומשמעותיות לתפקיד אותם הם מבקשים למלא.
חנה פעילה גם בגיוס מתנדבים חדשים באמצעות פנייה לחברות וארגוני-עובדים לקיום ימי-עיון לעידוד ההתנדבות.

ציונה בר כוכבא בנקאית לשעבר

ציונה בר כוכבא הגיעה ל"ידיד לחינוך" כשמאחוריה 37 שנות עבודה בתחום הבנקאות. היא מספרת שאת דרכה המקצועית דווקא התחילה בהוראה ומאד אהבה את העשייה הזו, "אבל", היא אומרת, "הייתה לי בעיה במיתרי הקול והמלצת הרופא הייתה לא לאמץ את גרוני, לכן עזבתי ועברתי לתחום הבנקאות. היות ולמדתי גם כלכלה, עסקתי במסגרת עבודתי בבנק, בין השאר גם בהדרכת עובדים (גם כן סוג של הוראה). כאשר פרשתי, החלטתי לחזור להוראה וללמד מתמטיקה. עשיתי זאת מתוך הרצון לתת". עכשיו כמתנדבת, ציונה  אינה נדרשת לעמוד מול כתה שלמה וגם עובדת כמובן עם קבוצות קטנות, כך שאינה נדרשת לאמץ את קולה. "אני אוהבת את התחום", היא אומרת, "ונהנית מאד".

רני רוגל פירסומאי לשעבר

רני רוגל הגיע להתנדבות מעולם הפרסום ויח"צ לאחר שהקים וניהל חברה משל עצמו במשך שנים רבות. "ידעתי שאני רוצה להתנדב וללמד ילדים", הוא אומר, "כי ניתן לתרום להם, והתרומה הזו מתגמלת".
מי שהביא את רני למעשה ההתנדבות עצמה, היה בנו, אבי שתי נכדותיו, שהיו באותה עת תלמידות ביה"ס 'נבון'. באסיפת הורים  קראה המנהלת להתנדבות ההורים, ומכאן נסללה דרכו של הסבא.
רני לימד  6 שעות שבועיות, חלקן בלימוד פרטני וחלקן בנוכחות בכיתה יחד עם המורה. הוא מלמד את מקצוע השפה (מה שבזמננו קראו לו  "עברית"). מתחילת מלחמת '"חרבות ברזל' ועד לחנוכה הוא לימד ילדי מפונים במלון מרינה בהרצליה. לדבריו, הלימוד בכיתה יחד עם המורה תורם למתנדב הרבה יותר – המתנדב נטמע באווירת הלימודים בכיתה וכפועל יוצא מכך תרומתו משמעותית יותר.
לשאלה אם הופתע ממשהו כשהגיע למערכת החינוך, משיב רני, "לא היו לי הפתעות, כי היו לי ילדים ויש לי נכדים. נכון שלא הכרתי את המערכת, שיש בה הרבה דברים לא צפויים, אבל כך זה בהרבה תחומים ובטח בתחום שבו עבדתי, בעולם הפרסום ויחסי הציבור. ככלל, כששמים מבוגר בעל ניסיון שיכול גם להפעיל וליישם דברים, אין טוב מזה".

עמרם פרס מהנדס תעשיה וניהול ואיש מערכות מידע ממוחשבות

עמרם פרס (פרץ) הגיע להתנדבות בשנת 2014 כשמאחוריו שנים בשרות קבע ובתעשייה (השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל). במהלך שנות לימודיו בטכניון, לימד לפרנסתו מתמטיקה. לשם כך עבר השתלמות במכון ויצמן בשיטה שפותחה ע"י פרופ' דה שליט ז"ל. שנים אחר כך, כשפרש לגמלאות, היה ברור לו שהוא הולך להתנדבות בתחום המתמטיקה, שכן זו "אהבת חייו".

השיקול להתנדבות בתחום מערכות חינוך היה מתוך ההכרה והניסיון, שידע מתמטי נחוץ בכל תחום בחיים, ולכן יש לעזור לתלמידים להתגבר על המתמטיקה כמכשול בדרך להצלחה. לדבריו, במהלך לימודיו חש שהצלחה בלימודים, כשאין ברשותך את האמצעים הכספיים, היא מאתגרת ביותר . עמרם מאמין שההתנדבות בתחום זה הינה שליחות שלקח על עצמו, ושביכולתו לקדם תלמידים שהם בעלי פוטנציאל לרמה גבוהה יותר, ומצד שני לקדם את אלה שהם בעלי רצון אבל חסר להם הבסיס להשתלבות במערכת.
עמרם אומר, שמניסיונו בהתנדבות לא תמיד סגל המורים הוא בעל מוטיבציה לשתף פעולה במאמץ הנדרש. "הפעלת מתנדבים הינו משאב שקשה או שלא אוהבים לנהל". הוא עבר מבי"ס יסודי ללמד בתיכון "עמל" ברחובות, ומשם הייתה הדרך קצרה לבתי ספר אחרים. עמרם הינו הראשון בקרב מתנדבי "ידיד לחינוך" שהתחיל את ההתנדבות בבתי ספר תיכוניים בארץ.
כיום, הוא מתנדב ומרכז פעילות התנדבות בבתי ספר "אורט", "רון ארד"  וגם מלמד תלמידים מבתי ספר שונים בזום. "המודעות לנושא ולחשיבות ההתנדבות בשני בתי ספר אלו גבוהה ביותר ומושקע מאמץ רב מצד בית הספר בניהול וטיפוח המתנדבים.
בניגוד למתנדבים אחרים, המעדיפים את הלימוד הפרטני מול תלמיד יחיד או קבוצה מצומצמת של תלמידים, עמרם מעדיף את ה"לימוד המשותף" בכיתה יחד עם המורה. באופן זה, המתנדב מכיר את שיטת הלימוד של המורה והוא, כמתנדב מחרה ומחזיק אחריו באותה שיטה, כדי שלא לבלבל את התלמידים המתקשים. לגישתו, שיעורים פרטניים נועדו לתרגול בלבד ולא ללימוד חומר הנלמד במקביל בכיתת הלימוד, שכן הוצאת תלמיד כדי ללמוד בנפרד משאר חבריו לכיתה יש בה אלמנט מבייש.

זאביק שני מהנדס אלקטרוניקה

ולבסוף-אני, זאביק שני,  גם אני לא הגעתי מתחום החינוך, והנסיון היחיד שצברתי בהוראת המתמטיקה היה עם בנותיי בשנות לימודיהן.
אני הגעתי להוראה מתוך החלטה שקיבלתי בעת שרותי הצבאי, לאחר שנוכחתי לדעת כיצד מדינת ישראל, שהשקיעה מיליונים בהבאת יהודי אתיופיה ארצה, לא עשתה את כל מה שצריך למענם, והשאירה אותם למעשה, במקום ממנו הם באו.
הנושא היה חשוב לי במיוחד, מפני שהיה לי חלק מסוים בהעלאת יהודי אתיופיה. חלקי התבטא בתכנון נתיב טיסת מטוסי ההרקולס שטסו לסודן על מנת לחלץ את אלה שהגיעו לשם. תפקידי היה לקבוע מהם המקומות שאסור למטוסינו לטוס בהם, מחשש שיתגלו על ידי המכ"מים של האויב.
אמרתי לעצמי שמרגע שאצא לגמלאות, אלך ללמד את הילדים יוצאי אתיופיה, שבעירי רחובות. הילדים רוכזו בשני מוקדים, שלאחד מהם היה צמוד ביה"ס היסודי "הדרים". התחלתי ללמד תלמידים מכיתות ד'-ו' עם תחושת סיפוק עילאית. התחושה המרגשת הזו שבבואך לביה"ס ילדים רצים לקראתך ומצטופפים סביבך, למרות  שלא תמיד הכל קל ופשוט.