חצי שעה ביום חמישי, שעה חמש - מאת: חומי רקם

סמיון היה בכתה ג' בבית הספר יזרעאליה בחיפה - עולה חדש מרוסיה, עשרה חודשים בארץ, כשפגשתי אותו לראשונה בזום. התקופה הייתה תקופת הקורונה, ובמסגרת "ידיד לחינוך" העזרה לתלמידים ניתנה באמצעותו.

באותם ימים משפחתו של סמיון הייתה אובדת עצות. התקופה לא איפשרה להם קשר עם אנשים אחרים. רבים הסתגרו בבתים. הקשר היחיד של סמיון היה איתי. ילד מלא מוטיבציה להיקלט בארץ החדשה, להיות כמו כולם, ואין חשוב יותר מלדעת את השפה העברית.
עם היפתח בתי הספר באופן חלקי, נאמר לי שסמיון מדבר עברית באופן לא שוטף וכי יש לו קושי בהבנת הנקרא בעברית. במתמטיקה הצטיין. הוא היה ילד חביב מאד, אך בקושי הצליח לתקשר עם חבריו לכתה דוברי העברית.

המפגש הראשון היה ב- 19.11.2020. התחלנו בקריאת הספר "מהפכת התפוזים של מתי" מאת תמי שם טוב, ספר מנוקד שנבחר על ידי המורה.
אחר כך סמיון החל להיות שותף לבחירת הספרים. הוא התמיד בצורה יוצאת דופן.

אנחנו עדיין מתראים כל יום חמישי בזום, ב- 17.00 בדיוק. סמיון יושב עם עותק אחד של הספר ואני מולו עם העותק השני. סמיון קורא פרק ואחר כך אנחנו דנים ומנתחים. הפגישה נמשכת חצי שעה. לפעמים מתחילים עם חוויות של השבוע שעבר או בקשות לקראת הפגישה הבאה.

עד היום, שבוע שבוע בחמישי בחמש שנינו בפגישת זום, גם בחופשות ובחגים, כמעט ארבע שנים.
סמיון כבר בכתה ו' לקראת סיום ביה"ס היסודי ומעבר לחטיבת הביניים. את הספרים הוא בוחר בעצמו, וכמובן ספרים לא מנוקדים. סמיון אוהב ספרי הרפתקאות מלאי דמיון. אנחנו עכשיו בחלק החמישי של עלילות ספיידרוויק "זעמו של מולגראת".
סמיון קורא יפה והשיחה בעברית קולחת.
זכייתו משולשת: גם למד את השפה על בוריה כמעט, גם הכיר המון ספרי קריאה וגם רכש חברים רבים.
לי יהיה קשה להפסיק מפגשים אלה, אך הגיע הזמן לשחרר.
בשנה הבאה בימי חמישי בשעה חמש, אציץ בגעגוע במחשב שעל שולחני.