עוד לא אבדה תקוותנו, מאת: ד"ר אבי צפרוני

בימים קשים אלה הייאוש מאיים להשתלט על רבים מאיתנו לנוכח מצבנו: השסע החברתי שמאיים על אחדותנו, החטופים הנמקים במנהרות החמאס, העקורים בצפון שאינם יודעים מתי יזכו לשוב לבתיהם והבידוד המדיני שלנו בזירה הבינלאומית. כיצד נוכל להתמודד עם הרגשות הפסימיים שמאיימים על רווחתנו הנפשית?

הפסיכולוגיה החיובית (המכונה גם בשם מדע האושר) היא ענף צעיר בפסיכולוגיה, שנוסד על ידי פרופ' מרטין סליגמן בשנת 1998. היא  מתמקדת בעיקר בחוזקות, ביכולות ובכוחות החיוביים שבנפש האדם, שבאמצעותם נבנה חוסנו הנפשי. אחד מכוחות אלה הוא התקווה. זו מיומנות קוגניטיבית בין שאר המיומנויות, שבהן מנהל האדם את עצמו. ניתן לרכוש מיומנות זו ולטפח אותה, ובדרך זו היא מחזקת ומעמיקה את חוסנו הנפשי של האדם.

הפסיכולוג צ'רלס סניידר, מחלוצי הפסיכולוגיה החיובית, פיתח את מודל התקווה. הגדרתו לתקווה: "חשיבה מכוונת מטרה, שבאמצעותה אנשים מתווים דרכים וכיוונים לקראת השגת אותה מטרה, והם מאמינים ביכולתם להתמיד בדרך עד למימושה".

ההגדרה כוללת ארבעה מרכיבים המשלימים זה את זה:
א. הגדרה בהירה של המטרה שאליה שואף האדם להגיע.
ב. מוטיבציה להשגת המטרה, מתוך נכונות להתמודד עם הקשיים בדרך.
ג. קיומה של פעילות מתוכננת להשגת אותה מטרה.
ד. תחושת מסוגלות עצמית להשגת המטרה לאחר זיהוי החוזקות, שיסייעו בהשגתה.

התקווה - בדומה לרגשות חיוביים אחרים (כמו: אופטימיות, שמחה, התלהבות) - גורמת להפרשת כימיקלים במוח שמייצרים תחושות נעימות: דופמין, אנדורפינים, אוקסיטוצין וסרוטונין.
מחשבות של תקווה מעצבות רגשות חיוביים, והללו משפרים את בריאותנו הנפשית והפיזית, כדבר הפסוק: "לב שמח ייטיב גהה ( = בריאות), ורוח נכאה תייבש גרם". (משלי יז, 22).
השפעת מחשבות של תקווה על רגשות חיוביים משתקפת באפקט הפלצבו.
השפעתו התגלתה במלחמת העולם השנייה, כאשר אזל המורפיום שניתן לחיילים איטלקים הפצועים בשדה הקרב, שגנחו מכאבים עזים. ואז גילה תושייה רבה הרופא הנרי ביצ'ר. הוא הזריק לחיילים הפצועים תמיסת מי מלח. הם חשבו שקיבלו מורפיום. רק המחשבה הזאת הרגיעה אותם, והם הפסיקו לגנוח.
ניסויים של סריקת מוח לאחר קבלת הפלצבו מראים, שמוחותיהם של המשתתפים בניסוי הוצפו בדופמין ( מוליך עצבי המשפר מצב רוח), ממש כאילו נטלו את התרופה האמיתית. המערכות בגוף מגיבות לגירויים במחשבה, כאילו היו אלה גירויים אמיתיים.

בין אופטימיות לתקווה:

בשפתנו אנו משתמשים בשתי מילים אלה כמילים נרדפות, אולם מבחינה פסיכולוגית - אלה שני מושגים בעלי משמעות שונה.
אופטימיות: תכונת אישיות - ציפייה פסיבית שהעתיד יהיה טוב יותר, שיקרו דברים טובים.
תקווה: האדם יוזם מטרה שהוא מציב לעצמו ופועל להשגתה. כך הוא נוטל אחריות בעיצוב עתידו.

אטימולוגיה של המושג תקווה:

שורש המילה תקווה: קוה, אחת ממשמעויותיו: חיבור, כדוגמת הפסוק: "ויאמר אלוהים: ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ותראה היבשה" (בראשית א, 9).
תקווה היא גם במשמעות של חבל, רצועה מחברת. המרגלים, שהסתתרו בביתה של רחב ביריחו, אומרים לה להשאיר את החבל בחלון ביתה בזמן כיבוש העיר כסימן להצלתה ולהצלת משפחתה. החבל מכונה בביטוי: תקוות חוט השני. "הנה אומרים אנחנו באים בארץ, את תקוות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו…" (יהושע ב, 18).
המילה קו נגזרת מהשורש קוה, והגדרת הקו: ישר המחבר בין שתי נקודות.
באמצעות התקווה מתחבר האדם לעתידו.

הדגמה לכוחה של תקווה מתוך המקרא    :

שרה, אשת אברהם - לאחר עקרות שנמשכה 10 שנים מאז הגיעו אברהם ושרה לכנען - איבדה את התקווה להרות וללדת. לכן היא נותנת את הגר שפחתה לאברהם כדי שתלד לו: "הנה נא עצרני ה' מלדת, בוא נא אל שפחתי, אולי איבנה ממנה". (בראשית טז, 2).
גם רחל, אשת יעקב, לאחר שנואשה מלהרות וללדת, נותנת ליעקב את בלהה שפחתה, כדי שתלד לו: "ותאמר: הנה אמתי בלהה, בוא אליה ותלד על ברכיי". (בראשית ל, 3).
כך גם לאה, אחותה של רחל, לאחר לידת ארבעה בנים, עצרה מלדת, הרימה ידיים, ונתנה ליעקב את זלפה שפחתה .
רק רבקה, אשת יצחק, היחידה מבין ארבע האימהות שלא איבדה את התקווה. למרות שחלפו עשרים שנה מיום נישואיה ליצחק - היא המשיכה לקוות. תקוותה מדרבנת את יצחק להתפלל לה': "ויעתר   (התפלל) יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". (בראשית כה, 21), ואכן הם זוכים ללידת תאומים, עשו ויעקב.

כוחה של תקווה בראי המחקר:

מחקרים על המושג תקווה מדגימים את כוחה:
א. אנשים בעלי שיעור גבוה של תקווה מתייחסים לקשיים כאל אתגר המניע אותם לפעול מתוך התלהבות ואמונה במסוגלותם העצמית להתמודד בהצלחה עם הקשיים. בניסוחו של אלברט איינשטיין: "במרכז הקושי נמצאת ההזדמנות".
ב. השפעתה הפסיכולוגית של התקווה חזקה יותר אפילו מתחושת המסוגלות העצמית. היא גורם מכריע בהצלחת האדם להשיג את מטרתו.
ג. אנשים בעלי שיעור גבוה בתקווה האריכו ימים יותר בהתמודדות עם סרטן אלים בהשוואה לבעלי שיעור נמוך בתקווה. התקווה הניעה אותם לאורח חיים בריא. מירה אציל - בספרה "אינטליגנציה בריאותית" - מביאה מחקרים המדגימים את כוחה העצום של התקווה בקרב חולים במחלות מסכנות חיים.
ד. התקווה נמצאה ככלי טיפולי יעיל ומדיד בדיכאון. היא מגבירה את חוסנו הפיזי והנפשי של האדם.
ה, מחקר בקרב תושבי ניו - יורק גילה ירידה משמעותית בשיעור המוות הטבעי בשבוע האחרון של שנת 1999. הכוח המניע אותם להמשיך לחיות היה התקווה לחצות את האלף השני. לשם כך הם גייסו את כל משאביהם הנפשיים.
ה. מחקרים בתחום המנהיגות מבליטים את הציפייה מהמנהיג להפיח תקווה בקרב המונהגים, בניסוחו של נפוליאון בונפרטה: "מנהיג הוא מי שסוחר בתקווה".

התקווה היא רגש חיובי, וככל שנחוש יותר רגשות חיוביים, כן תגבר רווחתנו הנפשית. הפסיכולוגית ברברה פרדריקסון מצאה במחקרה את היחס הרצוי בין רגשות חיוביים לרגשות שליליים: 5 :1, כלומר: על כל 5 רגשות חיוביים, מקסימום רגש שלילי אחד.
נערוך השוואה בין רגשותינו למאזן כספי בבנק: רגשות חיוביים הם בבחינת הכנסות, רגשות שליליים - הוצאות. המטרה: להגדיל, ככל שניתן, את ההכנסות, קרי: את הרגשות החיוביים, ביניהם התקווה.   

לסיכום, התקווה היא גורם משמעותי התורם לחוסננו הנפשי, באמצעותה נוכל להתמודד בצורה מיטבית עם רגשות פסימיים שמאיימים על רווחתנו הנפשית.

התקווה הפיחה בעם היהודי בגלות את הכוח לגייס את מיטב המשאבים הנפשיים כדי לשוב למולדת, כפי שנאמר בהמנון הלאומי: "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".