וזה מה שקרה במחנה קיץ יהודי בפנסילבניה - מאת: צביה טולדנו

בתחילת חודש יוני פנתה הסוכנות היהודית לתנועות הנוער וחיפשה מדריכים שיסכימו להדריך נוער יהודי במחנות הקיץ בארה"ב. נכדתי, רומי, ניגשה למבדקי התאמה ונמצאה מתאימה. מסבירים לה שהעבודה היא שליחות להפיץ את הרעיון הציוני בקרב היהודים שם בשני מחזורי קייטנה למשך חודש וחצי בתנאי מחנה. הטיסה והעבודה במחנות הם על חשבון בני הנוער. רומי הייתה מאוד להוטה וכבר הכינה מערכי הדרכה, איך להעביר את המסר על מה שהמדינה הקטנה שלנו עוברת עכשיו: מלחמה ממושכת, הרוגים, פצועים, והמון חטופים.

הסוכנות צרפה לפרוייקט גם חיילים שיש להם ניסיון בהדרכה, שחוו את המלחמה והשתחררו. המטרה הייתה לתת להם פסק זמן מה"חוויה" שעברו. הסוכנות שילמה עבור הטיסה וההדרכה שלהם, כדי שיהיו להם קצת דמי כיס.
וכך הגיעו למחנה במדינת פנסילבניה שלושה סוגי מדריכים: נערים ונערות ישראלים שהדריכו בתנועות נוער, חיילים משוחררים ש"חוו" את המלחמה בעזה ומדריכים מקומיים שבחלקם מכירים את החניכים – כולם בלי יוצא מהכלל יהודים.

צוות המדריכים הישראלים במחנה

כהכנה למחנה, לפני שהחניכים הגיעו, נערך מפגש היכרות בין כל המדריכים, כל אחד הציג את עצמו במספר משפטים. כאשר הגיע תורם של החיילים שסיפרו על המלחמה הקשה אותה חוו בעזה, קפצו לעברם אותם מדריכים מקומיים, להזכירכם כולם יהודים, קיללו את החיילים, קראו להם בשמות גנאי והכריזו בלי בושה: "רוצחים, אנחנו פרו פלשתינאים והמלחמה שלכם לא צודקת". קמה מהומה רבה, והעלבון היה צורב.
נכדתי, רומי, הכינה מן סטנד, עליו תמונות החטופים. היא הביאה עבור החניכים סרטים צהובים ושרשרת עליה כתוב: "החזירו אותם הבייתה, עכשיו", וגם כתבות וספורים על הרוגים, משפחות חטופים, וצילומים מתוך הפגנות של אזרחים בכיכר החטופים – הכל מתורגם לאנגלית. כשהתעוררה בבוקר, גילתה כי הרסו לה הכל ופרקו את כל מה שהכינה.

אחד החיילים התעשת, קם ואמר: "לכולנו כאן מטרה משותפת וזה להיות מדריכים. בין השאר רצינו לספר על המצב אליו נקלעה מדינתנו בעקבות המלחמה. בחיים לא האמנתי שאתקל בתגובה כזאת בקרב יהודים. אני מבין שיש אי התאמה קיצונית בינינו. אנחנו נתעלם ממה שאמרתם, וטוב יהיה אם אתם תתפסו מרחק. אבל יש לנו עבודה לעשות".

החניכים הגיעו, ופעילות הקייטנה התחילה. בארבעה ביולי – חג העצמאות של ארצות הברית, היו המון פעילויות כייפיות. בערב היה מופע מרהיב של זיקוקים. אחד החיילים קבל התקף פוסט טראומטי, ונכנס להתקף חרדה. הוא ניסה להסתתר, צרח, תפס את הראש והשתולל. הגיע צוות אמבולנס יחד עם פסיכולוג ופינו אותו, תוך כדי שהוא ממלמל משפטים לא ברורים, כשהוא מלווה באחת המדריכות מהצוות.

מה קרה אחר כך, אתם שואלים?

ובכן, המקרה הטרגי הזה עשה איזה מהפך בחשיבה ובגישה של המדריכים היהודים. כיום, לדברי בני, אביה של רומי, שנמצא בקשר טלפוני איתה, הרוחות נרגעו וכך גם האוירה. כולם התעשתו והבינו את גודל טעותם. רומי כתבה לי: "חטפנו שוק רציני כשפגשנו יהודים שהם כל כך נגדנו, אבל אנחנו דיברנו איתם בלי סוף. הצלחנו להביא לרגיעה ואולי אפילו לשנות במשהו את תפיסתם לגבי המצב. אולי גם המקרה של החייל שקבל את התקף החרדה השפיע במשהו". עכשיו רומי מעידה, שיש שיתוף פעולה בין היהודים האמריקאים במחנה לבין הישראלים. יש במחנה רבנית שגם הזמינה אליה הבייתה לשבת כמה ישראלים.

אחד ממחנות הקיץ היהודיים בארה״ב

איננו משלים את עצמנו שהאירוע הזה יצר מהפך, אבל מה שבטוח הוא, שהסברה, מפגשים וקשר בלתי אמצעי בין צעירים, נותנים הזדמנות לדבר ולהסביר.
אז אולי המפגש הזה בכל זאת היה שווה.

ועוד משהו: יהודים רבים בארצות הברית הם ציונים גדולים, מצד שני, לא כולם כאלה. יש החיים שם, שמחים בחלקם ומה שקורה בארץ כנראה פחות מעניין אותם. - מציאות עצובה, כי דווקא הם אמורים להיות השגרירים שלנו.