הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

שוש שמואלי אמסלם מפונה מקבוץ אילון שבצפון כבר עברה שש פעמים ממקום למקום - מאת: שושנה רשף

 מה אנחנו יודעים על המפונים?

בחודשי המלחמה הארוכים שנכפו עלינו, כולנו דרוכים, קשובים ועוקבים אחר החדשות ואחר הפרשנויות השונות והראיונות שבתקשורת. איך לא?

אבל כשנפגשתי עם שוש, שוש שמואלי אמסלם, מפונה מקיבוץ אילון שבצפון, התרגשתי במיוחד, כששמעתי את סיפורה האישי. מניסיון, סיפור אישי הוא תמיד משהו אחר.

בעלה של שוש שוהה בקבוץ כרבש"צ (רכז ביטחון שוטף) תחת צו 8.
טרם הפנוי שוש עבדה בקיבוצה במרכז המשאבים* (הספרייה לספרות יפה בעברית) של חטיבת הביניים. שם עובדים לפי שיטת חקר, היא מסבירה לי. "כל תלמיד מקבל משימה בהיסטוריה, ספרות וכדומה, או בתחום המדעים, ועליו 'להתמקצע' בו", היא מספרת. שוש אחראית ומלווה את התלמידים בשלבי בחירת הנושא, עזרה במיקוד החקר, מציאת מקורות, וגם על עבודות העריכה והדפסה.

מכיוון שתחום למידה כזה חדש לי, הסתקרנתי וביקשתי הרחבה, כדי להבין כיצד פעילות כזאת מתבצעת. פרטים על כך בסופה של הכתבה.

את מה שקרה לך אישית בשבעה באוקטובר, אני מבקשת לשמוע, אני אומרת, וכך היא מתחילה לספר: "שבת, שבעה באוקטובר. הבנו שקורה משהו. בני, שגר בגבעתיים, צילצל וביקש שאגיע, כי הוא זקוק לעזרה עם שני נכדי הקטנים, האחד בן השנתיים והשני בן שלושה חודשים. אמא לא מסרבת לבקשות ועוד בתקופה המטורפת שבזמנים אלה". היא אומרת.

אחרי שלושה שבועות כסבתא וכמטפלת הצטרפה שוש לחבריה מקיבוץ אילון שפונו לדרום. בהתחלה הם שהו במלון "בראשית" ואח"כ במלון "קדמה" שבשדה בוקר. כל הנדודים האלה עברו עליה כשהיא לבדה, כי בעלה נישאר בצפון בצו 8 כנאמר לעיל, ובניה כבר גדולים (שניים נשואים והצעיר חזר לא מזמן מארה"ב).
שוש מספרת, שתוך כדי שהותם בקדמה הגיעה לתובנה, שהשהות במקום תהיה ארוכה. ולכן היא ועוד ארבע מורות הקימו בית ספר לילדים מגילאי הגן ועד גיל שמונה עשרה. בית הספר כלל 120 תלמידים מאילון ובהמשך הצטרפו גם תלמידים משדרות, אשדוד, יבול, ועוד ישובים מצפון ומדרום.
וכך פעלה השיטה: התלמידים המפונים רוכזו במשמרות בוקר, והתלמידים המקומיים למדו במשמרות אחרי הצהריים.
איזו אופרציה, איזה ארגון כל זה הצריך, חשבתי לעצמי.

אחרי חודש וחצי של שהותה בקדמה הודיעו מהנהלת המלון שעליה לשלם מחצית מעלות החדר בו שהתה (עד כה התשלום היה כולו על חשבון המדינה) לפיכך נאלצה לעזוב את המקום.
ועוד היא מספרת: "אני מחזיקה את עצמי עבור הילדים, שיראו שאני לא נשברת. אני גם צריכה לחזק את בעלי".
שוש עברה למלון דירות בתל אביב, לסביבה שונה לגמרי, כמובן, מהקהילה הקיבוצית, ולמרות זאת, מצאה ויצרה קשרים. היא מספרת שהתחילה לטייל בעיר החדשה לה, העיקר לא להיות תקועה בבית. "עולם חדש נפתח לי" היא מוסיפה בחיוך.
"שם אני חוגגת, הולכת למוזיאון ולהצגות, ובכל זאת כבר שלושה חודשים לא בבית, מרגישה נוודת. יש עצבות, ובדידות, כן, בתל אביב, אני כל הזמן לבד", היא מוסיפה, וגם גילתה שיקר לחיות במרכז.
במהלך חודש ינואר נסעה 3 פעמים בשבוע ברכבת ללמד בקיבוץ בית העמק - מקום ממנו עבר/פונה ביה"ס בו עבדה עד לפינוי. "אחרי חודש מטורף ביקשו שאעבוד במשרה מלאה ולא יכולתי לעמוד בזה. הרגשתי שאני חייבת להקים לי בית, שיהיו לי בו עציצים כסיבה להגיע 'הביתה' להשקות".

בין לבין מספרת שוש על אחיה שניפטר לאחרונה, ובכלל עד כמה התקופה הזו גרמה לירידה בבריאותם של רבים מאנשי הקיבוץ המפונים. היא מגלה שאנשים מהקיבוץ חלו. המחלות התגברו וחברים נפטרו. זה לא סוד, היא מוסיפה, שיש קשר ביו גוף ונפש.
הרבה מחשבות עברו בי תוך כדי סיפורה של שוש. הרי יושבת מולי אישה חזקה, אנרגטית, פעילה וגם אשת אנשים. ומה עם מי שלא כמוה? חשבתי.

בזכות אחד מבניה, הגר בגבעתיים, היא עברה לדירה בשכירות, מה גם שאצלו היא יכולה להשתמש במכונת הכביסה שלו. "הכביסה היא אחת הבעיות של המפונים", היא מוסיפה.
כך הגיעה לעבוד בביה"ס גורדון שבעיר.
חצי שנה שוש כבר כאן בעירנו, גבעתיים. שלש פעמים בשבוע היא עובדת בספריית ביה"ס, "העיקר לא להיות בבית".
כאן בביה"ס, היא מספרת, שמצאה צוות מדהים. כולם מתעניינים. היא מרגישה מחובקת ועטופה. "התאהבתי בעיר. אנשים ניגשים, שואלים. יש כאן מן אווירה של קיבוץ". איזו מחמאה, חשבתי.
אנחנו יושבות בספריה, ותוך כדי שיחה ילדים נכנסים ויוצאים, והנה גם הצלצול להפסקה מגיע. ילדים רבים מגיעים. שוש מתרוממת לקראתם. אני נשארת ליד השולחן ומצלמת בעיניים. הם סובבים אותה, חלקם מחבקים, שואלים, והיא נענית להם. ילדה אחת שלא מרפה מהחיבוק איתה אומרת לי בחיוך: "היא נחמדה, היא עוזרת לי".

 

שוש מספרת בקצרה על שיטת החקר, ומה עושים איתה במרכז המשאבים

אני עובדת במרכז משאבים, הכולל ספרי קריאה בעברית ובאנגלית, אגף מדפי עיון, הרבה מחשבים ומשחקי שולחן כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים ועוד.
תהליך הלימוד במקצועות בהם מתקיים החקר מחולק לכמה חלקים.
קודם כל פרק המבוא, אותו מלמדים מורים מקצועיים בקבוצות של כיתות לימוד או רמות.
בשלב הבא על כל תלמיד לבחור נושא ממוקד (לפחות ב 6 - 8 מקצועות לימוד).
החקר האישי נפתח במקורות מתוך ספרים הנמצאים בחדר העיון או בחוברות שהוכנו על ידי או ע"י אנשי צוות אחרים. בשלב הזה התלמידים מחולקים לקבוצות קטנות של 10 - 12 תלמידים עם מדריך/חונך/מלווה. איסוף המידע מתבצע ממקורות רבים. כאן אני נכנסת לפעולה. למרכז יכולים להיכנס בין חמישים לשישים תלמידים. לצערי אין מספיק מחשבים לכולם אבל מסתדרים.
כל תלמיד בוחר נושא לחקר, ואחרי איסוף המקורות ומעבר על כל השלבים הראשונים של כתיבת מאמר חקר, התלמיד עובר לשלב מציאת שאלת חקר - שאלה שהתשובה שלה אינה גלוייה לעין ושאינה נמצאת במקורות שאסף עד כה.
בסיום המאמר, מגבשים כמה תלמידים לשלב של הצגת תוצרי החקר (פרזנטציה מול ההורים ותלמידי בית הספר).

התלמיד מגיע להישגים מעולים, כי שיטה זו גורמת לו להיות עצמאי, אחראי, ובעל יכולת להתארגן בלוח זמנים, להציג תוצרים מול קהל, למצוא מקורות ועוד ועוד

אני עוזרת להם בכל שלבי החקר, מנגישה חומר, מחפשת מקורות עקיפים, וכן עוזרת בתהליכי סיום תוצר/מאמר להגשה. בקיצור, כיף גדול, חדוות יצירה ועבודה משותפת הן עם התלמידים והן עם המורים האחרים. מוזמנים להיכנס ללינק וללמוד עוד על השיטה.

https://mitzraf.org.il /