הקרב על התודעה שלנו, מאת: נחום נוימן

אם אשאל אתכם, מהו הנכס היקר ביותר שיש לכם, אני מניח שאקבל שלל תשובות. אחד יאמר שזו הדירה שבבעלותו, השני יאמר שזו בריאותו, השלישי יאמר, שאלה הם הילדים והנכדים החמודים שלו (לאלה אזכיר, שהם חשובים מאד לנו, אך הם אינם הנכסים שלנו, אפילו לא כשהיו ילדים). יש שיאמרו, שזה הידע והחכמה שצברנו, ואני, כפי שכבר כתבתי באחד המאמרים הקודמים שלי, שזו יתרת הזמן שנותרה לנו לחיות על פני הפלנטה הזו.

בכתבה זו אנסה לזקק את מושג הזמן שעומד לרשותנו למושג יותר מדויק והוא, זמן התודעה שלנו.

ובכן, התודעה (CONSCIOUSNESS) הינה המודעות של בן אנוש לעצם קיומו, חוויותיו ומחשבותיו. התודעה גלויה בפניו בלבד, ויוצרת אבחנה בין אדם לאדם. התודעה היא זו שמאפשרת קיומם של רצונות, תפיסות, מחשבות וגם רגשות.

את התודעה שלנו, שאותה אנו רוצים לחשוף, אנו מביעים לרוב בעזרת השפה. יש גם מרכיבי תודעה שאנו מביעים ללא שליטה מרובה באמצעות שפת הגוף שלנו, כפי שיש אצל בעלי חיים או תינוקות, טרם החלו לדבר. לא אכנס כאן להיבטים המורכבים והפילוסופיים של מהות התודעה. אני מעדיף לעשות זאת בעזרת דוגמאות אחדות.

למשל, על השאלה, היכן אתם נמצאים כרגע, תענו משהו כמו: במטבח, ברכב, במיטה ועוד. זהו אכן מיקומכם הפיזי ברגע נתון, אך מבחינת התודעה, זהו המקום בו המחשבות שלכם נודדות כרגע.

מי מאיתנו לא ישב במסעדה רומנטית מול בן/ת זוגו כשמחשבותיו נמצאות בכלל בעבודה, בפגישה שנאלץ לבטל או בבעיית בריאות כזו או אחרת? אז הזמן הקלנדרי שלנו היה בארוחה רומנטית עם בן/ת הזוג, אך מבחינת התודעה זה היה משהו אחר לחלוטין, ויתכן שבן הזוג מולו ישבתם, שהיה להוט לספר את סיפוריו, אפילו לא שם לב.
מי מאיתנו לא נהג כברת דרך ארוכה ברכבו, תוך שהוא מנהל שיחת טלפון חשובה, ובהגיעו ליעד, אינו זוכר דבר מהדרך בה נסע - האם היו פקקים, רמזורים אדומים, או כמה זמן נמשכה הנסיעה - זאת מפני שהוא אכן נהג והזמן היה זמן נהיגה, אך תודעתו הייתה מסורה לאותה שיחה. למשל, אם זו הייתה שיחת עבודה, אז זמן התודעה היה זמן עבודה ולא זמן נהיגה.

כעת, כשאנו מבינים את ההבדל בין זמן התודעה שלנו לזמן הקלנדרי פיזי שלנו, נתקדם ונבין יחד, מדוע מדובר בנכס היקר ביותר שלנו, כי אלה הם בעצם החיים האמיתיים שלנו, ולא מה שאנו משתדלים, ולרוב גם מצליחים, לשדר כלפי חוץ.
אם התגעגענו שנים למישהו/י אחר/ת, הרי חיינו חיים מפוצלים מבחינת התודעה, הגם שכלפי חוץ אף אחד לא ידע.
אם נפטר בן זוגנו ואנו ממשיכים להתגעגע וגם לשוחח איתו, הרי שמבחינת התודעה אנו עדיין חיים איתו, הגם שהוא כבר מזמן בעולם שכולו טוב.

מאחר והתודעה שלנו היא בפועל הנכס היקר ביותר שלנו, כולם נלחמים כדי להשיג נתח מתודעתנו. במקרים רבים אנחנו האחרונים להבין את משמעותו וחשיבותו  של הנכס הזה. להלן דוגמאות להמחשה:

הילד הקטן שצורח, מחפש את תשומת ליבם של הוריו שיושבים לידו, אך מביטים בטלפון או צופים בטלוויזיה. הוא מזהה בחושיו שהם לידו, אך התודעה שלהם  נודדת למקום אחר, והוא רוצה גם את תודעתם ולא רק את קרבתם הפיזית. במקרים רבים הילד עושה גם מעשים שאסור לו לעשות, רק כדי להרגיז את הוריו ולזכות בתשומת ליבם ותודעתם, גם אם הוא יודע שזה כרוך בעונש.

בימינו קשה מאד להתחרות בזמן התודעה שגוזלים המכשירים הסלולריים. כשאני בא לבקר את נכדותי הקטנות, אחת השאלות הראשונות שאני נשאל היא: סבא, אפשר לקבל את הטלפון שלך? (הוריהן משתדלים בינתיים להרחיקן מהמסך הקטן). לרוב אני נענה בחיוב, הגם שאני יודע שמרגע זה כל תודעתן עוברת למסך הקטן, ואני כבר לא שם, עד הרגע שנצא משם, ואבקש את הטלפון שלי. אני משתדל לא להיעלב, מתוך הבנה שאפילו הסבא הכי קול לא יכול להתמודד עם הסמארטפון. אני מניח שאצל רבים מכם מתרחשת תופעה דומה.

התודעה שלנו גם שווה כסף, המון כסף, כמובן הרבה יותר מהזמן ברוטו שלנו. כל הרשתות החברתיות היום מנסות, ולרוב גם מצליחות, ללכוד את התודעה שלנו, כדי שנשהה ברשת כמה שיותר זמן . גם כאשר אנו נמצאים עם חברים, בעבודה או בכל פעילות אחרת, אפילו כאשר אנו נוהגים. למטרה זו, הרשתות החברתיות מעמידות לשימושנו "בחינם" פלטפורמות דיגיטאליות שפיתוחן ואחזקתן עולים להן מיליארדי דולרים. הן משמרות את כל התמונות שצילמנו, נותנות לנו כלים לעיבוד ולשיפור התמונות והסרטונים, והכול כדי שהתודעה שלנו תהיה בפייסבוק, בווטסאפ, בטיקטוק, בגוגל ועוד. את הכסף הן עושות בעזרת המידע שהן אוספות עלינו ומוכרות לגופים עסקיים, שיכולים לדייק לנו את הפרסומות המתאימות.
המעסיקים גם הם נלחמים על התודעה שלנו. הם רוצים שגם אם נהיה בבית או בחופשה, או ננהג בדרך הביתה, נקיים שיחות עבודה בטלפון. פחות חשוב להם כיום משך הזמן בו אנו נמצאים פיזית בעבודה, כל עוד מחשבותינו עסוקות בענייניה.
ומה בטלויזיה? גם שם  עושים הכל כדי להשיג את התודעה שלנו, שנמדדת יום יום ושעה שעה ברייטינג. הצופים. היום הצופים למדו  כיצד לפצל את התודעה שלהם, בזמן הצפייה בטלוויזיה, בין שיחה, התבוננות  בסמארטפון  ומחשבות נודדות, למרות שראוי לציין כי פיצול תודעה זה, הוא בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", ואינו מועיל במיוחד לבריאות.
התודעה שלנו משפיעה גם על בריאותנו הפיזית. הדברים הולכים יד ביד, וככל שהמרחק בין תודעתנו לבין חיינו האמיתיים גדול יותר, כך העומס הרגשי והבריאותי גדול יותר

אפשר עוד להרחיב ולהוסיף דוגמות כהנה וכהנה, אך נדמה לי שהמשמעות של התודעה שלנו וחשיבותה ברורה. אם כולם נלחמים על זמן התודעה שלנו, כנראה שמדובר בנכס היקר ביותר שיש לנו, וחשוב שנשמור עליו, ואם צריך, גם נילחם עליו. כי זמן התודעה שלנו הוא למעשה חיינו האמיתיים.

אז מה אפשר לעשות? בנושא זה נעסוק בהרחבה בכתבתנו הבאה (כאן)