מה עושים עם ביבליותרפיה? רותי פיכמן מחיפה מסבירה וגם נותנת טיפים ודוגמאות לעבודה עם ילדים - מאת רני רוגל

לאחרונה פגשתי מספר פעמים את המונח 'ביבליותרפיה', ותהיתי על משמעותו. לכן שמחתי לשוחח עם רותי פיכמן, מתנדבת 'ידיד לחינוך' בחיפה, שלא רק עוסקת בביבליותרפיה, אלא מיישמת בפועל שיטה טיפולית זאת, לא רק לילדים בבתי ספר אלא גם למתנדבי העמותה בחיפה. שנת הלימודים הקרובה תהיה השלישית בה היא מתנדבת ב'ידיד לחינוך'.

רותי הגיעה לתחום הביבליותרפיה, כמי שאוהבת ספרות ובעלת תואר מאוניברסיטת חיפה. היא בוגרת קורס הנחיית קבוצות בתחומים שונים, כמו הנחיית הורים והתפתחות אישית. כששמעה על תחום הביבליותרפיה שמשלב ספרות וטיפול, הבינה שבזה היא רוצה לעסוק, לקחה את הנושא ברצינות ולמדה לתואר שני בייעוץ חינוכי מיוחד באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן לימדה שם במשך שלוש שנים ביבליותרפיה וקיבלה תעודה מוכרת על ידי משרד הבריאות ומשרד החינוך.

יש מספר הגדרות למושג ולתחום זה. הגדרתה של רותי פיכמן: סיוע ליחיד או קבוצה באמצעות סיפורים, יצירות, שירה או כתיבה - שיטה שהיא דרך עקיפה לנגיעה בדברים שקשה לשתף בהם באופן ישיר. רותי מחלקת את הדרך בה היא מיישמת את עבודתה לשני חלקים: את החלק האחד היא מכנה "ספרות מגויסת" – סיפורים או שירים שהיא חושפת לקבוצה או ליחיד, שדרכם היא מדובבת את המשתתפים לשוחח או לכתוב, במטרה לבטא מצבים רגשיים, חוזקות וחולשות. למשל, לגרום לילד לספר על מערכות יחסים במשפחה, קשיים ואופני התנהגות. רותי מתאימה את היצירה לצרכי הקבוצה או היחיד. אחת הדוגמאות לכך היא: השלימו סוף אחר לסיפור, ככלי המאפשר לזהות כוחות או חולשות באופי. כך מתגלים לפעמים דברים לא ידועים, כדבריה.

החלק השני, אומרת רותי, הוא החלק היצירתי, כמו תרגיל המכוון ליכולת הדמיון והאסוציאציות של הילד. הפעילות משיקה לשימוש בצבע, תנועה או מוזיקה. למשל, לשרבט על דף נייר בעיניים עצומות מבלי להרים את כלי הכתיבה מהדף, עד שיתמלא בקשקושים, ואז לפקוח עיניים ולמצוא צורה או דמות בתוך השרבוט. "בשלב זה כבר יש תחושת הישג, וכשמצליחים במשימה, מדגישים בטוש את מה שיצא. לדוגמא, ילד מצא בציור את הספרה 8. כשביקשה ממנו לכתוב מה מרגיש ה-8 ומה הוא יכול לספר על עצמו, הוא כתב: "השמונה מוזר ולא שייך, ואין לו שם. הוא חסר ערך, כי אינו מספר קטן או גדול במיוחד, והוא מרגיש מקופח. האם אני שייך לציור? אולי אני רק דמיוני לגביו". ברור כי במילים אלה הילד כתב את סיפורו האישי. רותי אומרת, כי אין ספק שזהו תרגיל השלכתי, וניתן לאתר דרכו את מצבו הרגשי של הילד.

פעילות אחרת היא פיתוח יצירתיות דרך "כרטיסי הלוואי". מדובר על מלבנים מקרטון, עליהם צריך להשלים משפט: הלוואי שהמשפחה שלי... הלוואי שהשכונה שלי... הלוואי שאמא שלי.... מכרטיסים אלה שואבת רותי הרבה מידע. "הלוואי שאבא שלי לא ירביץ לי", כתב אחד הילדים. לפעמים היא מחלקת דפים לבנים עם חור בצורת עיגול ריק, כשהיא מבקשת למצוא רעיון ולהשלים ציור. יש ילדים שמציירים שעון או פרחים או משקפיים. ילד בחסך או מצוקה, צייר משקפיים ונתן להם שם: "משקפיים שנשברו ולא יצאו בסדר", ובעצם דיבר על עצמו.

ילד שראה את החור וקרא לציור             הילד ששירבט 8 – "לא מרגיש שייך"      ילד שמח, שהתגבר על החור
"שעון ללא מחוגים"                                                                                     הריק וכתב "אביב בישראל"

כחלק מהפעילות הרבה שלה עם ילדים ומבוגרים, הצטרפה רותי פיכמן ל'ידיד לחינוך' תחת שני כובעים: בבית ספר יבניאלי שבחיפה, היא עבדה עם קבוצות ילדים בתחום כתיבה יוצרת. "אלה ילדים מקסימים שנתתי להם תרגילים, כדי לחזק ולקדם אותם. בסוף השנה הופקה חוברת עם דברים שכתבו".
תחת הכובע השני הרצתה רותי לקבוצת מתנדבים מבתי ספר בעיר, העבירה להם חלק תאורטי בתחום הביבליותרפיה, ואחר כך הם גם חוו הפעלות ועצות מעשיות כדי לצאת לדרך ולעבוד עם ילדים. "הייתה לקורס תהודה מדהימה", היא אומרת. "במסגרת הקורס עמדו להתקיים ארבעה מפגשים והמספר גדל לשבעה. כ"ספרות מגויסת" הזכרנו את סיפור שלגיה וגירושה מהארמון על ידי האם החורגת. הצענו לשאול, איזה שלושה דברים לקחה איתה שלגיה מהבית, כשעזבה אותו. מעניין שחלק מהילדים אמרו, שהיו לוקחים פנס, חרב ואוכל, והיו ילדים שאמרו, כי היו לוקחים דברים הקשורים לתחום הרגשי, כמו תמונת אבא או אמא, או טבעת מסבתא. מזה לומדים, היכן הם נמצאים בעולם הרגשי שלהם. עשינו תרגילים נוספים, והיו מתנדבות שציינו, כי השתתפו בתרגילים אלה בפעילותן עם ילדים. בהחלט סיפוק גדול לכולם".

הנה כמה טיפים של רותי, היכולים לסייע למתנדבות ומתנדבים בעבודה ובקשר עם ילדים:

לעבוד על דברים ישירים בדרך עקיפה ולא מאיימת.

לפעמים לעבוד דרך אסוציאציות ודמיון מודרך.

לבחור סיפורים, שירים או פעילות יצירתית, ולהתאים אותם לצרכי הקבוצה.
למשל, לבקש מהילדים לכתוב, מהו הפחד שלהם, ולצייר אותו. כדי להתמודד עם פחדים, אומרת רותי, אני ממליצה על תרגיל מדהים: לצייר את הפחד ואיך הוא נראה, ואז, ציור שני: איך תרגיש בלי הפחד? ולבסוף, ציור שלישי בו מתבקשים הילדים לבטא, מי יכול לעזור לכם להיפטר מהפחד? בציורים הופיעו, פחד ממלחמה, פחד מנחשים, פחד מילדים רעים ועוד. בהמשך מתפתחת שיחה, מדוע פוחדים, ומה ניתן להרוויח מהפחד – למשל, להיזהר ולא לעבור באור אדום, ולא לעשות דברים בחיפזון.

רותי מסכמת: "אני מאוד מאמינה בתחום הביבליותרפיה, ואני רואה שהעיסוק בה עוזר לגדולים ולקטנים. הילדים ממש מחכים למפגשים, כי סיפור חזק הרבה יותר מאלף מילים, ויכול לפתוח חלון לחיזוק ולאושר פנימי".