הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

משרד החינוך תומך במתנדבים תומכי ההוראה - מאת: הניה קמיר

על טיפוח ערך ההתנדבות והקשר הבין דורי עם התלמידים ביוזמת משרד החינוך

הנתק הפיזי שנכפה על המתנדבים בשנה האחרונה חשף את החשיבות והתרומה של נוכחות המתנדבים המבוגרים בתוך בית הספר. הנתק אומנם לא היה מוחלט, אך הקשר הבין דורי קצת נפרם.

על מנת לרקום שוב את הקשר החשוב הזה, יזמו אנשי מנהל חברה ונוער במשרד החינוך פנייה לאנשי המטה של "ידיד לחנוך" והובילו פעילות שהתקיימה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, שהנושא המרכזי שלה הוא ערך ההתנדבות והקשר הבין דורי. הצעות לפעילות נשלחו לבתי הספר. ההצעות כוללות מעגלי שיח ושיעורים בהם ישתתפו המתנדבים באופן פעיל.

המטרה היא העמקת היכרות התלמידים את המתנדבים המבוגרים דרך סיפורי חייהם, השזורים בתולדות מדינת ישראל, הקמתה, בניינה ופיתוחה.

מפגש של מעגלי שיח התקיים לאחרונה בזום. ברכו והשתתפו בו איל רם, סמנכ"ל מינהל עובדי הוראה ורות קנולר, מנהלת אגף תכנים ותוכניות במינהל חברה ונוער. אחרי הברכות התפצלו המשתתפים לחדרים לשיח בין דורי. בכל קבוצה היו בני נוער ממועצות תלמידים וגימלאים מתנדבים.

הנושאים שעלו בין היתר בקבוצות השונות:

  • על החברה והצורך במעורבות חברתית כדי לצמצם פערים.
  • על החינוך והצורך להעמיק יותר את החוסן ופחות את הידע הנגיש.
  • על המפגש הבין דורי, הדמיון והשוני בין הדורות והרצון לעשייה משותפת.

בנוסף לאירוע זה נערכו מפגשים של עשרות גימלאים עם כיתות מלאות להעמקת ההיכרות והרחבת נושאי השיחה.

שיעור במתכונת שהוצעה נערך בכיתה ד' בבי"ס שנקר בחולון. המחנכת בשיתוף פעולה עם המתנדב הכינה את התלמידים לקראת השיעור על ידי הכוונתם לשאול שאלות שמסקרנות אותם וגם מעשירות אותם בידע הקשור במורשת ובתולדות מדינת ישראל.

המתנדב הוא ד"ר דוד קמיר שהיה בעבר הרחוק תלמיד בבי"ס שנקר.

השאלות שהתלמידים שאלו:

  • איך הייתה הילדות שלך לעומת הילדות שלנו היום?
  • איך היה להיות תלמיד בבי"ס שנקר?
  • איזו תקופה בחייך אהבת במיוחד?
  • איך זה מרגיש להתנדב בבי"ס שבו היית תלמיד?
  • במה עסקת?
  • מתי הייתה לך הכי הרבה שמחת חיים?
  • האם היו מתנדבים כשהיית תלמיד בביה"ס?
  • מה השתנה בבי"ס שנקר?
  • מה המקצוע האהוב עליך ביותר?
  • כיצד חגגו את החגים בבי"ס שנקר בתקופתך?

 

דוד מספר:

התחלתי את השיעור בהצגת שתי תמונות כיתתיות שלי, מכיתה ד' ומכיתה ו'. ביקשתי מהתלמידים לזהות אותי בתמונות. ההתלהבות הייתה גדולה. התלמידים ישבו ב- ח' אך התמונות היו רחוקות מהם. קרבתי אותם אלי. הם ישבו מכונסים על הרצפה, קרובים אלי, כך במשך כל השיעור. נראה לי שהיה להם נוח יותר מאשר בכיסאות המרוחקים.

ניצלתי את התמונות להרחיב מעט על המורות שלימדו אותי (בעיקר המורה מכיתה ד') ועל השפעתן על חיי. הרחבתי מעט על תלמידי הכיתה. הצבעתי על אחד התלמידים וסיפרתי להם שפגשתי אותו אתמול בערב. הם היו מופתעים.

אחר כך עניתי על השאלות. הרחבתי בשאלה הראשונה. סיפרתי תחילה כיצד נראתה חולון ובעיקר סביבת בית הספר בילדותי. בניגוד לעיר הצפופה כיום, הייתה חולון יישוב קטן שבו שטחים ריקים רבים. ליד בית ספר, במקום שהוא היום עמוס בתים, הייתה גבעת חול גדולה שאהבנו לשחק בה. תיארתי את פעילויות הפנאי שלנו תוך הדגשה שעיקר הפעילות התקיימה מחוץ לבית. כמעט לא קנינו משחקים. הכול עשינו במו ידינו. אם רצינו להעיף עפיפון, הכנו את העפיפון במו ידינו כולל הדבק שבו הדבקנו את הנייר לשלד העפיפון, אם רצינו לשחק 5 אבנים, מצאנו חתיכות שיש מהן סיתתנו את האבנים. הזכרתי גם איסוף בולים ושאלתי, מי לא יודע מהם בולים. התברר לי (לא להפתעתי) ששבעה או שמונה לא ידעו מהם בולים ומה השימוש בהם.

על השאלה, איזו תקופה אהבת במיוחד, סיפרתי על שנה מיוחדת בחיי, בה התחלתי לעבוד כמורה וכמדריך בבית ספר שדה. באותה שנה פרצה מלחמת ששת הימים ואחריה נשאתי את בת זוגי לאשה. שנה אחת ושלושה אירועים כה דרמתיים.

על השאלה, מתי הייתה לך הכי הרבה שמחת חיים, השבתי שקשר עם ילדים גורם לי לשמחת חיים. כך היה תמיד וכך זה גם היום, כשאני מקיים קשר איתם.

על השאלה, האם היו מתנדבים בבית ספר כשהייתי תלמיד, השבתי בשלילה. ציינתי שמרבית המתנדבים כיום הם פנסיונרים. כשהייתי ילד, החברה הייתה צעירה יותר. לרבים מחברי (למרביתם) לא היו סבא וסבתא (עקב השואה). לא היו מבוגרים שהיו פנויים לעסוק  בהתנדבות.

התלמידים גילו עניין וסקרנות, שאלו שאלות הבהרה והבעות פניהם העידו על סקרנות ועניין.

אני חייב להודות, שהשאלות אתגרו אותי. לא קל לענות על שאלה כמו מתי הייתה לך הכי הרבה שמחת חיים.

גם שאלות אחרות חייבו אותי לנבור בזיכרונותיי. שאלה אחרת, שהטרידה אותי, הייתה, כיצד לספר זיכרונות בלי להישמע טרחן חסר תקנה. אני מקווה שהצלחתי לעמוד במשימה קשה זו. לפחות כך זה נראה על פי תגובת התלמידים

הפעילות המבורכת הזאת היא לא חד פעמית. הכוונה היא לחזור על הפעילות גם בשנים הבאות כחלק בלתי נפרד מהעשייה החינוכית.