רשמים ממיזם "ידיד טלפוני" - מאת: בלהה מור

מסעדת אביה של תלמידתי נסגרה בשל המתיחות. ראש עיריית הרצליה ביקש שלא תיסגר והבטיח לדאוג לביטחונם של העובדים. שוחחנו, אני והיא על חרות וקבלת האחר

לפני כמה חודשים סיימתי את תפקידי כרכזת מתנדבי עמותת "ידיד לחינוך" בהרצליה. היה לי ברור שאת "ידיד לחינוך" אינני עוזבת. הצטרפתי למיזם "ידיד טלפוני", וקיבלתי שם ומספר טלפון של נערה מכתה י' מישוב בצפון הארץ.

בעברי, עבדתי במחלקת החינוך של עיריית חיפה, שהיא עיר מעורבת. דובר (וגם יושם) רבות על חינוך לכבוד הדדי, על שיח משותף ועל הצורך במפגשי תלמידים משני המגזרים. מאד האמנתי בכך. הסתקרנתי וציפיתי לשיחות בינינו.

כבר מהשיחה הראשונה ידעתי, שיש לי פרטנרית ושיש עם מי לדבר. הנערה הייתה סקרנית, והשיחות זרמו. היא "הכירה" לי את משפחתה הגרעינית והמורחבת, למדתי ממנה על אורח חייהם, על החגים וגם למדתי ממנה מילים ומשפטים בודדים בערבית. הקשר היה קשר קבוע, על בסיס שבועי. הכל זרם על מי מנוחות, עד שהגיע מבצע "שומר חומות".

לאבא של הנערה יש מסעדה בהרצליה (קרוב מאד למקום מגוריי). המסעדה נפתחה לפני 14 שנה והלקוחות מגיעים בעיקר מהאזור, אבל לא רק. זו אחת המסעדות הבודדות באזור שהיא בבעלות ערבית וכל עובדיה ערבים. בעתון מקומי, לפני כשבועיים, התפרסמה הודעה שבשל המתיחות המסעדה תיסגר.

כתבתי לנערה, הבעתי צער על שכך פני הדברים וקיוויתי עבור כולנו שהמצב ישתנה. בשבוע שלאחר מכן שוחחנו, הרגשתי שעלי לשקול טוב טוב את הדברים. שוחחנו על כבוד, על חרות, חופש הביטוי, קבלת האחר והשונה, ועל הצורך להבין את נקודת מבטו של האחר.

עם תום שיחתנו היא עדכנה אותי, שראש עיריית הרצליה פנה לאביה וביקש שלא יסגור את המסעדה ושהעירייה תדאג לביטחונם של עובדי המקום. המסעדה נפתחה, עדיין לא במתכונת שהייתה אבל מקווים לטוב.

מיזם "ידיד טלפוני" הוא מיזם חשוב מאד, שיש להרחיבו ולשקול אף להתחיל עם גילאים צעירים יותר, מחטיבות הביניים ועד כתות יב.